דף לג
1. סמיכה באשם מצורע. 2. בכל קדש לא תגע.
א. אמרינן בברייתא דבכל הקרבנות איכא תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מאשם מצורע כיון שאינו יכול להכנס, ומפרשינן מאי קסבר 1. סמיכת אשם מצורע דאורייתא ותיכף לסמיכה שחיטה נמי דאורייתא, ואינו נכנס לסמוך מחמת גזירה שמא ירבה בפסיעות. 2. תיכף לאו דאורייתא, וקשיא א"כ שייכא סמיכה בטמאים וא"א למילף ששחיטה היא רק בטהורים דומיא דסמיכה. 3. למסקנא קסבר דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא.
ב. דרשת הפסוק בכל קדש לא תגע, ומחלוקות רבי יוחנן וריש לקיש 1. טמא שהכניס ידו לעזרה לוקה, כדלעיל. 2. טמא שנגע בקדש, לר"ל לוקה מדנקט הפסוק לשון נגיעה, ולר"י אינו לוקה דהפסוק איירי בתרומה. 3. אזהרה לטמא שאכל בשר קדש, לר"ל מהפסוק בכל קדש לא תגע ואל המקדש ש"מ דאיירי באכילה דאשכחן בה כרת, ולר"י ילפינן בגז"ש טומאתו מביאת מקדש והתם ענש והזהיר. 4. טמא שאכל בשר קדש לפני זריקה, לר"ל לוקה מלשון בכל קדש, ולר"י אינו לוקה דיליף האזהרה מביאת מקדש. וטהור שאכל קדשים טמאים, לאביי לכו"ע לוקה דומיא דעצים ולבונה, ולרבא אינו לוקה משום שאינו בכלל כרת. 5. המעלה איברי בהמה טמאה ע"ג המזבח, לר"ל לוקה ולר"י לא. וקאמר דפליגי אי לוקין על לאו הבא מכלל עשה, ומייתי דלכו"ע אין לוקין, מדאיצטריך ל"ת לבהמה טמאה. 6. המקריב חיה טהורה על גבי המזבח, לר"י עובר בעשה ולר"ל שרי, ולמסקנא עלתה בתיובתא מברייתא דמדמי לה לתלמיד שרבו אמר לו שיביא רק חטים והביא לו חטים ושעורים.
שאלות לחזרה ושינון
א. מאי קסבר בדין סמיכה באשם מצורע (3)
ב. דרשות הפסוק בכל קדש לא תגע, והמח' (6)