חלק משמעותי ממשבר הקורונה, הן בעולם כולו והן בחברה שלנו, נעוץ בחסרון בהיערכות מוקדמת. תארו לכם שהמרוץ לייצור ורכישת מכונות הנשמה היה מתחיל בתחילת המשבר. ומצד שני, תארו לכם שכבר מתחילת הדרך היינו מודעים לחומרת הנושא ולמידת הקטלניות של הקורונה. כנראה שהדברים היו נראים אחרת. במצב שנוצר, רבים עסוקים כיום בפתרון הבעיות שנוצרו אתמול – בכיבוי שריפות ובבניית בתי חולים מתחת לגשר.
אך עדיף מאוחר מלא כלום, וגם כיום יש להמשיך בתכנון קדימה. כדי לצלוח את המשבר שנוצר, עלינו לחזק כמה שיותר את ההתמודדות המונעת, ולנקוט בהתנהלות צופה פני עתיד. הדבר תלוי בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
בעתות משבר יש אנשים – ואולי רובנו בכלל, מנהיגים ופשוטי עם כאחד – שנוטים להיצמד למוכר ולידוע, ולהתגמש רק כאשר אין ברירה. השילוב השכיח בין חוסר גמישות לבין הנטייה לעסוק בכיבוי שריפות מיידיות יכול להוביל לאסון. את המסר הזה הנחילו לנו חז"ל באמצעות סיפורה הטרגי של הגבירה בת ירושלים, מרתה בת בייתוס. מרתה השתייכה למשפחת אצולה, החזיקה בעושר עצום ובהשפעה חזקה, עד שהיה בידה לדאוג למינוי בעלה לכהן גדול בתקופת בית המקדש השני. ואולם, הרעב הגדול של ימי המצור על ירושלים פגע בה קשות, כפי שמספרים חז"ל:
מרתא בת בייתוס עשירה שבירושלים הייתה.
שלחה את שליחה ואמרה לו: לך הבא לי סולת (-קמח מאוד איכותי).
עד שהלך נמכרה.
בא ואמר לה: סולת אין, קמח יש (קמח חיטה באיכות פחות טובה).
אמרה לו: לך הבא לי. עד שהלך נמכר.
בא ואמר לה: קמח אין, סובין יש (קמח העשוי מקליפת החיטה).
אמרה לו: לך הבא לי. עד שהלך נמכר.
בא ואמר לה: סובין אין, קמח שעורים יש (קמח העשוי משעורה המשמשת למאכל בהמה).
אמרה לו: לך הבא לי. עד שהלך נמכר.
היתה חלוצת נעל, אמרה: אצא ואראה אם אמצא דבר לאכול.
התיישב לה (דרכה על) גלל ברגלה ומתה.
כאשר היתה עומדת למות, הוציאה את כל כספה וזהבה, זרקה אותו בשוק
ואמרה: זה למה אני צריכה?
וזהו שנאמר: "כספם בחוצות ישליכו". (גיטין נו, א. תרגום מארמית).
סיפור עצוב זה ממחיש לנו עד כמה עלינו לחשוב על העתיד, גם כאשר המשבר כבר נמצא. אל לנו לחכות לקטסטרופה, ורק אז להתחיל לשנות את ההתנהלות שלנו. בהיערכות מוקדמת נחסוך מעצמנו מחירים יקרים מאוד בהמשך.
נתמקד כעת בהיערכות לחג הפסח בצל סכנת מגפת הקורונה. כדאי להפנים שזו לא יכולה להיות היערכות רגילה לחג, כמו כל שנה, רק עם "טלאים" של תיקונים בהתאם למשבר. צריכה להיות היערכות שונה לחלוטין, מן היסוד. אם ניערך בהתאם, נוכל לצמצם את המגיפה.
להלן מספר בעיות ופתרונות אפשריים:
קניות – היציאה לקניות של מזון, ומשך השהות ברשתות המזון, מגדילה בשיעור ניכר את הסיכון להידבקות – מה עוד שעבור רובנו, למעט היציאה לקניות אין אנו יוצאים כלל מן הבית. השאיפה שלנו צריכה להיות לצמצם ככל שניתן את היציאות לקניות ואת משך זמן הקניות. לכן פרסמו פוסקי הלכה רבים קריאה שבחג הנוכחי יש לנהוג כפי עיקר הדין, ללא אותן חומרות שאנו נוהגים מידי שנה, אם יביאו להרחבה משמעותית של היציאה מן הבית. אין הכוונה שהשנה אנו מקלים, אלא להיפך: השנה אנו מחמירים בפיקוח נפש, במצוות התורה של "וחי בהם". כל יציאה מהבית עשויה לגרום חלילה להידבקות ולשפיכות דמים, ולכן יש לצמצם את היציאה למינימום הנדרש.
ההנחיה הברורה של רבנים ורופאים כאחד להישאר בבית אינה חדשה לנו; מאז ומעולם זו הייתה הנחיית חז"ל להתנהגות בעת מגיפה: "דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". גם בזמן מכת בכורות, עת גאולה ורחמים לישראל, נאסר על העם לצאת מפתח הבית. האמורא רבא היה סוגר את חלונות ביתו כל משך המגפה (ב"ק, ס), ואין צריך לומר שלא היה יוצא מביתו. הזוהר (פרשת בא) אף מבאר שבזמן מגפה אין לאדם להיראות ברחובה של עיר, מפני הסכנה.
כן, יש אילוצים, ועדיין צריכים אנו לרכוש דברים הכרחיים. אבל חלילה לנו להמשיך בשגרה של חנויות מזון צפופות לקוחות, כפי שעוד ניתן לראות, וחלילה אם נראה עוד מקרים של התנפלות המונית על ביצים ושאר מוצרי הפסח. הדרך להימנע מכך הוא ללמוד את המסר שחז"ל מלמד בסיפורה של מרתה בת בייתוס: מסר של גמישות. החומרות של חג הפסח, והרצון לקיים חג ככל השנים, הם חלק מהשאיפה לקיים את רצון ה'. ולשנה הזו, רצון ה' הוא שנצמצם: נצמצם בחומרות ונצמצם בקניות, ככל שניתן. הפסח הזה לא יהיה ככל חגי הפסח – ואנו נדרשים להתגמש ולהשלים עם זה. לכן יש לצמצם את היציאה לקניות בצורה דרסטית. לשקול בפלס מה נחוץ ומה לא.
טיפוח –בתי העסק שנמצאים ברשות הרבים סגורים אמנם על מסגר ובריח, אך לא סוד שישנם נותני שירותים שעובדים מתוך הבית. יש פיתוי לצרוך שירותים אלה, במיוחד במה שנוגע לאסתטיקה: תספורות, פאנות, קוסמטיקה. הדאגה מתחדדת לנוכח מנהג איסור תספורת בימי ספירת העומר. גם כאן, צו השעה הוא להימנע מכך. נוח לו לאדם שייראה מנוול מאשר שיהיה מנוול. אסור להגיע למצב שמנהג איסור תספורת בימי הספירה יהיה חשוב יותר משמירה על החיים (מה עוד שלשנה הזו, כבר הורו פוסקים שמי שלא הצליח להסתפר לפני פסח רשאי להסתפר בימי הספירה). תחשבו על כך שאולי מישהו ימות בגלל התספורת. ניתן כמובן לאלתר פתרונות בבית, וניתן לדלג על התספורת ולהתגאות בשער הארוך המעיד על מסירות הנפש למען מצוות הצלת נפשות. זה היופי שלנו לשנה הזאת.
חמץ – בשנים כתיקונן יש מי שמחמירים כדעת האומרים שלא למכור חמץ בפסח. השנה התפרסמו פסקי הלכה המורים למכור לכתחילה חמץ בפסח, גם חמץ גמור. משפחות רבות רכשו כמויות גדולות של מזון, מתוך חשש לבאות, ואם ישליכו אותו עלול להיווצר מחסור במזון, לצד ההשלכות הכלכליות. חמור מכך, השלכת מלאי המזון שנאגרו עשויה להגדיל את שיעור הקניות מיד לאחר החג, להכביד על המלאי ולגרום ליציאה המונית מן הבתים. נזכור שכל אחד מאתנו אינו לבד: כולנו באותה הסירה, והתנהלותו של כל יחיד עשוי להשליך על הרבים. כפי שהורה החזון איש (פאר הדור, ח"ג, עמ' 140), במשבר ציבורי על הכלל לפעול לפי הנחיות כלליות, ואין הפרט רשאי להוציא את עצמו מן הכלל.
זנבות של חמץ – בשנה זו כבר הורו פוסקי הלכה שיש לבער חמץ באמצעות פסילתו ממאכל כלב (למשל על-ידי שפיכת אקונומיקה והשלכה לאסלה). אופציה זו עדיפה על יציאה אל הרחובות, ואף על שריפה ביתית שעלולות לגרום חלילה לשריפות. מי שבכל אופן רוצה לשרוף, יכול לקחת כזית חמץ, עטוף בנייר כסף ולשרוף בזהירות בבית כפי ששורפים בהפרשת חלה.
במוצאי החג, כולנו זוכרים את התורים הארוכים (והסוערים) סביב מאפיות. לפחות בשנה זו, אסור בהחלט שדברים מהסוג הזה יתרחשו. יש לדרוש מהרשויות המקומיות שיאסרו פתיחת מאפיות במוצאי פסח השנה, כי צפוי שהם יתקשו מאוד לשמור על כללי הבריאות. הכתובת על הקיר. לנו, כלקוחות, אל לנו לשתף פעולה עם עסקים שיעדיפו את הארנק שלהם על פני החיים שלנו. האם הייתם קונים לחם בחנות שמוכרת נבלות וטריפות? פיקוח נפש אינו קל מאיסורים אלו!
ליל הסדר – רבים מאיתנו רגילים לחגוג את ליל הסדר בחיק המשפחה המורחבת, ורבים ממתינים לכך שנה שלמה. לעשות סדר לבד יכול להיות חוויה קשה, בפרט עבור אנשים מבוגרים. יש אנשים, קרובי משפחה וידידים, שאם לא נזמין אותם הם ייאלצו להיות לבד. לא נתפתה לחשוב שאנחנו מכבדים את היקרים לנו כשאנו מזמינים אותם השנה לחג; לא נתפתה לחשוב שאנחנו מכבדים את החג כשאנחנו חוגגים אותו ברוב עם. אדרבא: דווקא כשעושים את החג לפי דרישות ההלכה, זה הרי הכבוד הגדול ביותר שאפשר לחלוק לחג, במסירות נפש, הקרבה למען קיום רצון ה'. לא נארח ולא נתארח, איש לא יצא מפתח ביתו עד בוקר. זוכרים היטב את מסיבות הפורים של רק לפני כמה שבועות, וגם ליל הסדר יכול להיות גורם להתפרצות קשה של הנגיף, מה שיגרום הן סכנת נפשות והן חילול ה' מחפיר. ולבעלי התירוצים נאמר: אל תתחכמו. אל תחשבו שרק אתם תעשו את זה. זכרו את דברי ר' שמעון בר יוחאי שהמשיל משל לאנשים שהיו נתונים בספינה: "נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: למה אתה עושה כך? אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח?"
אווירת חג - חשוב לשמור על אווירת חג שמחה ומשמעותית גם בימים אלה. הקריאה לצמצום אינה צריכה לפגום באווירת חג מרוממת. לצורך כך נדרשת היערכות נפשית מתאימה, גמישות, הכרה במציאות ונכונות לשמוח במה שיש. ודווקא יש הרבה.
השהייה שלנו בחג בבתינו אמנם מגבילה את החופש שלנו, אך לא את החירות שלנו. אנחנו בוחרים להסתגר כדי לשמור על החיים. אנחנו בוחרים לראות את עצמנו כחלק מציבור שלם שאמנם מרוחק פיזית, אבל קרוב חברתית, ופועל בצוותא חדא למען הכלל. בידינו להביט אל חצי הכוס המלאה ולראות את הצדדים המיוחדים שיכולים להתגלות דווקא במסגרות המצומצמות: היכולת לתת לכל ילד ביטוי אישי; פיתוח עצמאותה של המשפחה; וחוויה מעמיקה של קרבה לה', ללא גינוני ההחצנה של הפרהסיה הציבורית.
ליל הסדר של השנה לא בהכרח יהיה קל. אך יש לזכור שגם בעת צאתנו ממצרים, כאשר חיכינו לגאולת ה', היינו באותו המצב: מצב של "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר". עלינו לדאוג שלא לצאת מן הבית, אנו ובנינו והורינו ומשפחתינו וידידינו – ובזה נעשה את רצון ה', נקיים את מצוות השמירה על הנפש, וניצמד לצו הפסוק ודברי חז"ל המנחים את כל חייו של יהודי: "וחי בהם – ולא שימות בהם".
אנו תקווה שמחשבות הללו יוכלו לסייע להפיג את התחושות הקשות המלוות את חלקנו לקראת חג הפסח תש"פ – אם תחושות של בדידות, ואם תחושות של פספוס. ללא ספק יש קשיים. אך הקושי עצמו מלא במשמעות, ואף מלא בהזדמנות. והוא אף מאחד אותנו: כולל לוחמי בריאות, כולנו שווים בדבקות במטרה, וכולנו מקריבים למען כולנו.
נפנים את המשמעות, ננצל את ההזדמנויות, ובע"ה יהיה לכולנו חג פסח כשר (גם "מהודר" באופן שונה), שמח (גם אם פחות המוני), ומלא בקרבת אלוקים.
מאת: חיים דיין, יו"ר מכון הקשב והרב יהושע פפר, ר"מ בישיבת חדוות התורה ועורך ראשי של כתב-העת "צריך עיון"