היום האחרון של חג הסוכות נקרא 'שמחת תורה', כיון שביום זה מסיימים לקרוא את כל התורה כולה, ועם ישראל מבטא את השמחה, בהקפות ובריקודי שמחה עם ספר התורה, דווקא כשהוא סגור.
ללמדנו, שכולם שווים כאחד בפני התורה ואין הבדלים בין האנשים הרוקדים איתה.
הלמדן הגדול והגאון העצום, רוקד עם ספר התורה יחד עם האיש הפשוט ביותר שלא זכה לכל הגילויים שיש בתורה העמוקה.
זו הסיבה שכולם רוקדים ברגליים ולא בראש, כי לו היינו רוקדים בעזרת הראש, השמחה הייתה מוגבלת.
מי שלמד יותר, היה שמח יותר, ומי שלא למד תורה בשפע היה רוקד מעט, כי השמחה שלו מוגבלת.
לכן גם רוקדים עם ספר התורה כשהוא סגור ולא פתוח, כי השמחה לא על הלימוד בו, אלא על עצם השתייכותנו לעם היהודי שקיבל את התורה כמתנה מה' על הר סיני.
מסופר על הצדיק רבי משה מקוברין זצ"ל שאמר, שלאחר הימים הנוראים - ראש השנה ותקיעת השופר, לצד עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, כמו גם חג הסוכות והשמחה עם ארבעת המינים ושמחת בית השואבה, הם רק הקדמה ופרומו לקראת שמחת התורה.
שם אין מחיצות, כולנו כאיש אחד, רוקדים ושמחים בתורה בדביקות נפלאה ששוברת את כל המחיצות בשמיים.
כך למעשה מתבטאת אחדות עם ישראל, והקשר העמוק של כל יהודי עם אלוקים ותורתו.