הרבה פעמים עולה השאלה, איפה מקומן של הנשים ביהדות? האם התורה מתעלמת מנשים? כפי שלצערנו שומעים תמיד בתקשורת על "הדרת נשים"...ובכן, לא ולא, היהדות דווקא מוקירה ומכבדת הנשים, כפי שמופיע בפרשת השבוע 'ויקהל', בה אנו למדים, עד כמה התורה מבליטה את מעמד הנשים, כשהן נמצאות במרכז הפרשה.
בפרשה מסופר שתרומת הנשים הייתה מרכזית הרבה יותר מהגברים. אמנם, כולם היו שותפים בבניית המשכן – בית המקדש, הן הגברים והן הנשים, הן העניים והן העשירים - כל אחד תרם כפי יכולתו ולמצבו הכלכלי. אך הנשים היו הראשונות שתרמו את התכשיטים שלהן. ועל כך אומרים המפרשים שתרומת הנשים הייתה מרכזית וחשובה יותר מתרומת הגברים.
בנוסף, הנשים הביאו צמר משובח יותר למלאכת טווית היריעות שהגנו על המשכן. כידוע, צמר טווים רק לאחר שהוא נגזז מן העז. בנוסף, הצמר שעל גוף העיזים הוא רך ולח, אולם לאחר הגזיזה נעשה הצמר קשה. אך ברור שאם טווים את הצמר בעודו על העז – התוצרת משובחת יותר.
לכן, היו נשים שניצלו את כשרונן וטוו את הצמר בעודו על גוף העיזים, וכך העלו את איכות היריעות שכיסו את המשכן והגנו עליו. אם תחפשו היכן נשים ניצטוו לטוות צמר בצורה כזו לא תמצאו את זה, היות וזו הייתה יוזמה עצמית, כפי שכתוב בפרשה: "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו".
חוכמתן של הנשים אמרה להן לעשות עבור המשכן את הטוב ביותר. לכן מציינת התורה את טוב ליבן של הנשים ואת כשרונן המיוחד במלאכת המשכן. שלמה המלך שהיה החכם מכל אדם, אומר: "חכמת נשים בנתה ביתה". בניית הבית מושתת על חכמתה של האישה ועל תכונותיה המיוחדות לה.