"5 דקות לפני צאת צום תשעה באב נכנסתי לקרוא מה בדיוק קרה שם. ואז – הבנתי שלא עשיתי כלום עד אותו רגע", בואו נחשוב על הנקודה הזו באמת, אנחנו מתנזרות מאחת ההנאות שמספקת שלושה חושים (טעם, ריח, וסאונד) לא אוכלות גם לא שותות, מתקלחות, מצחצחות שיניים או עוד כמה דברים יותר דרמטיים שיהפכו אצלנו לאבל, לפחות חלקי.
אנחנו צמות: זה קורה כי נורא חשוב לנו לזכור את האבל שקרא לפני כל-כך הרבה שנים, בדיוק כמו שאנחנו לא רוצות שישכחו את השואה. ואנחנו לוקחות חלק ענק בעם ישראל ובוכות על אחים שספגו אי שם לפני דורות חורבן בית המקדש, אבלות בין המצרים, רעב, שבי, וחוסר ישע. אי שם בתשעה באב אחד.
ואז מצלצל השעון מעורר וכל הרצונות הטובים שתכננו במשך הלילה עומדים במבחן כשאנחנו חייבות לרוץ לעבודה, לשרת לקוחות או לעשות את הדבר שמזלזל באבל בצורה מחרידה. מה נעשה?! זה הדור, זה הטכנולוגיה, זה משבר המחיה או הדיור שמחייב אותי לרוץ לבנק ולקבל לקוח F2739.
והנה כמה שעות נשארו כדי שניזכר למה אנחנו עושות את כל זה עד ש "5 דקות לפני צאת צום תשעה באב נכנסתי לקרוא מה בדיוק קרה שם. ואז – הבנתי שלא עשיתי כלום עד אותו רגע", מספרת מירי, אחת מבנות ישראל שצמה ב-2018.
אז אם כבר אנחנו צמות: בואו נקדים את המצפון שיצוץ אחרי שלא הספקנו לקרוא מגילת איכה, לספר לילדים מה קרה אז, או אפילו להצטער קצת מבפנים בין לקוח ללקוח בעבודה.
"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס", תקופה חשוכה לירושלים שמתארת אותה כאלמנה, מתה ("היתה למס"), אישה ללא מפרנס. בספר זה, שהוא מורכב מ3 קינות, המקונן שואל בבכי איך ייתכן כי מאישה מקודשת לבעלה הפכה לאישה שאין לה. היא בודדה לבדה, אלמנה, שאיבדה את חירותה.
הספר נכתב לאחר חורבן ירושלים וגלות תושביה, כולנו זוכרות את המשפט המצמרר (עוד מהיסודי) שנכתב במגילת איכה "ילדי נשים רחמניות בישלו ילדיהן". רחמניות - ואוכלות בשר ילדים? פה נתפסת גודל התענית, הייתה גלות קשה שהביאה את עמ"י הקדוש למעשים שלא נוכל לדמיין בראשנו. חולשה פיזית, מוחית, ונפשית שמביאה מעשים שלא נתפסים, אנחנו בוכים את הבכי שלהן. שנשברה נפשן כשרומאים באו לבתיהן וגנבו כל פיסת לחם, והן חטאו.
תענית זו מדרבנן, והיא החמורה מבין ארבעת התעניות על חורבן בית המקדש. לעומת שאר התעניות מדרבנן זו נמשכת מערב עד ערב וכוללת 5 איסורים הנהוגים ביום כיפור:
א.איסור אכילה ושתייה;
ב. איסור רחיצה;
ג. איסור סיכה;
ד. איסור נעילת הסנדל;
ה. איסור אישות.
ויתר על כך אף אסור ללמוד תורה, אני פונה לעם שלם שמפוזר בכל פינה בעולם. ואומרת לו: תיזכר בעם שלך שעבר מה שלא עברת, שנפגע כמו שלא נפגעת. אל תהיה דתי בשביל זה. תזכור כי אתה הבן של יעקב. ותזכור לאהוב חינם, כי אז תחזור משמעות לעולם – ויבנה בית שלישי.
אז מה אנחנו עושות בזמן שהקיבה מתרוקנת משאריות השבת? לומדות לאהוב, בונות בסיס לבית שלישי ובין היתר מזמינות את המשיח, איך? מטעויות לומדים, טעויות חורבן בית ראשון.
יש תקווה למוצאי הצום..
מתברר שלאחר ביאת המשיח ובניית בית שלישי התענית הנוראה תיהפך ליום חג ושמחה, מה פלא? מלך המשיח הרי נולד בתשעה באב בדיוק, וכתוב כי כך נהוג גם בשאר הצומות על החורבן.