על חורבנות הבתים שלא נבנו/ רחל רבינוביץ

(צילום: שאטרסטוק)

לפני כשבועיים נפגשתי עם בחור.. אני, בחורה בגיל שידוכים, כבר יותר מדי שנים..
והנה, הגיעה הצעה.. מראש לימדתי את עצמי לא לפתח ציפיות..
עוד ערב לשרוף, שוב להשאל "מה התחביבים" ולשמוע את קורות חייו של מאן דהוא. כשבסוף חוזרים עם מפח ערב על עוד ערב מבוזבז..

ככה זה בגיל מסוים.
הגעתי.. והפגישה התחילה. אפס ציפיות.
עברה השעה הראשונה.
בסיומה של השעה השלישית, הבנתי שהפעם זה אחרת.. ואיזו שהיא תקווה רדומה החלה להתעורר..

אולי..? אולי הפעם..? יש עוד כ"כ הרבה לבדוק. הדרך ארוכה. ומי יודע מה יהיה הסוף, אבל לפחות אפשר להנות מהדרך.. שלא לומר שיש סיכוי שהפעם סופה יהיה גם שונה.

פגישה שניה, מנסה להקטין ציפיות, תמיד יש נפילה.. אבל מסתבר שהראשונה היתה הסיפתח.. וכך חולפים מספר שבועות. המרחק, הגיל, עושים את שלהם, והתדירות יחסית נמוכה.. ובכל זאת נפלה ההחלטה להמשיך ..

נקבעה פגישת המשך.. זהו שלב בו קביעת הפגישה נעשית על ידי הצדדים ישירות , אין צורך בשדכנית שתתאם שעות בין הצדדים, ותעדכן את הבחור שהבחורה יכולה ביום ג' אבל לא בשעה שש כפי שביקש אלא דווקא בשמונה, והבחור עונה שבשמחה אבל בתשע וחצי ..

השיחה מתחילה, מעט בבישנות.. נקבע היום, אפילו השעה. ומתחיל סמול טוק קצר.

סיפרתי על כתבה מרגשת בה .. והשיחה נסובה על הכתב .. מסתבר שהוא חוזר בתשובה, נשוי לחרדית מבית, משפחה מיוחסת למדי.. והתפתח דיון על הנושא.

ולפתע, מתברר שהבחור הינו בעל תשובה. שמעתי את הפרט.

הייתי קצת בשוק.. לא שיש לי בעיה עם בעלי תשובה. הייתי מעדיפה בחור עם רקע כמו שלי מדויק.. אולם ייש גם מעלה גדולה לבעלי תשובה. כמובן תלוי לגופו של עניין ועד כמה הוא מושפע מכך.. איני יודעת אפילו מה הרקע שלו , מתי ביצע את התהליך..

אולם כ"כ הרבה שעות של פגישות, ומעולם הדבר לא עלה.. אני מנסה לשחזר, ונזכרת שהיו המון הזדמנויות בהם הנושא עלה באופן עקיף.. איכשהוא בדיוק באותה תקופה של פגישות הנושא היה כנראה מדובר בתקשורת הכללית..

ומבינה, שהבחור באופן מרשים, דאג כל פעם לעקוף את הנושא. מדובר בבחור חכם (אחרת כנראה לא הייתי מתלהבת בפגישה הראשונה) ... וכך הוא עקף זאת, באופן שכלל לא אשים לב.

הרגשתי מרומה.. מנסה לברר לעצמי עד כמה חוזר בתשובה הוא פרט שמפריע לי, מעולם לא חשבתי על כך. זה לא עלה על הפרק.. אבל לא הצלחתי.

התחושה ש"עבדו עלי" "שיקרו לי" לא נתנה לי מנוח. לא הצלחתי להוציא הגה מהפה.

הבחור שתק.. אני מנסה לומר: אבל למה לא אמרת עד עכשיו..

הבחור מנסה בדרכו החביבה, לזרוק בדיחה, שבניגוד לבעבר בהם נהניתי מהיכולת שלו לצאת ממצבים מביכים באמצעות הומור, רק מגבירה את התסכול, חשש, ושבירת האמון.. "הוא שוב מנסה לברוח מהנושא"

וכך השיחה התמשכה.. כשאיני מסוגלת לתקשר באופן כלשהוא. כל משפט שנאמר, סדק בחויות מהעבר.. "הכל פה סנדול"... זעק משהו בתוכי...

הרי מה יכל לעשות? אין ספק לו היה מתנצל ומסביר את החשש.. השיחה יכלה להגמר אחרת.. אבל בשלב כזה, כששקר מקבל נוכחות בפני עצמו "מה יעשה הנער ולא יחטא"..

ובמחשבה נוספת, ייתכן וגם אז כבר אין דרך חזרה, גם אם היתה נאמרת ההתנצלות בזמן, שבירת האמון כבר נעשתה.. ואם הדבר הקשה ביותר הוא לבנות אמון, הרי שלשבור אותו- נעשה ברגע.. ואחר כך.. ? הסיכוי לבנות משהו.. תמיד יהיה על יסודות שבירים וסדוקים..

רק אם ייכניסו טיט, באופן רך ורגיש ויצטרכו להזהר שבעתיים יהיה לבית כזה קיום.

אבל לצערינו הרב, התופעה של הסתרה בשידוכים רווחת. פעמים רבות היא ממשיכה גם עד אחרי העמדת החופה ואז השבר גדול שבעתיים, ונמצא שבמקום להקים בתים בישראל, מקימים חורבות.

2022, ועדיין אנשים חושבים שהדרך הנכונה לבניית בית היא דרך שקרים...

לפני כשבוע, במסגרת שו"ת באחד העלונים בחור שאל: " האם מותר לי לא לספר בהתחלת שידוך שאני בעלת תשובה"

התשובה היתה: "כן, זה פרט לא חשוב".

באופן אישי לא יכלתי לשאת את עצם השאלה וודאי לא את התשובה "ההלכתית"

אבל מה שהמם אותי יותר מכל, היה הרגע בו העלתי את אותו שו"ת באחת הקבוצות, ולמרבה הפתעתי נוכחתי שאני בדעת מיעוט..

בעצם לא מדויק, אפשר לומר שזה מתחלק לשניים:

יש את אלו שרוצים להשתמש בהתנהלות קלוקלת בכדי להשיג השידוך, והם מצדדים בעד, שם ה' נישא בגרונם, מוצאים אינספור תילי תילים וצדקנות הלכתית, טיעונים מהגמרא בה יש התר לשקר או להעלים ולהסתיר. מסביריםאת ההגיון (העקום) ואפילו מעיזים לזעוק תיגר על מי שהעז חלילה לחלוק על דעתו של הרב בנושא..

ויש את אלו שנפגעים מאותם שקרים.

אלו שרק סובלים מכך.

הגיע הזמן לבוא ולומר: בית לא בונים על בסיס שקר..

"אז מה" תאמרו - הרי אם הבחורה עצמה מסכימה לצאת עם בחור חוזר בתשובה/ גרוש/ או נמוך ממנה.. אלא שבגלל סטיגמות לפני שהיא מכירה אותו למה סתם למנוע ממנה את ה-שידוך שלה..

אפרק זאת אחת לאחת..

ראשית מסביר רש"י כבר בפרשת שלח על המילים "עלו זה בנגב" - הוּא הָיָה הַפְּסֹלֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִים, מַרְאִים אֶת הַפְּסֹלֶת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מַרְאִים אֶת הַשֶּׁבַח (תנחומא ו).

אפשר ללמוד מהמרגלים רבות על שידוכים.. שהרי מי שרוצה למצוא משהו שלילי, גם כשיראו לו ארץ זבת חלב ודבש ויעשו במיוחד עבורו תנאים מיוחדים, הוא יפרשן הכל לשלילה, ויגרום לדור שלם לבכות, בכיה לחינם שתהפך לבכיה לדורות.

ולעומת זאת, לאדם איכותי באמת (כלב בן יפונה) הוא רואה את הסחורה כמו שצריך, מגיע לפסולת של המקום, מכיר את כל "הפגמים" העקרוניים והאמיתיים.. ואז.. עומד ומתפלל וניצל מעצת המרגלים ומאותו מקום כל דבר אחר שרואה רק צובר נקודות ומאפשר להתקדם לנחלה הבטוחה..

אין צורך להחליט עבור המשודך מה הוא באמת רוצה או לא רוצה. מה עוד שהרבה פעמים הסטגימות הם של הציבור... לפעמים עסוקים כ"כ בלהסתיר מציאות כלשהיא (עדה, גובה, סטטוס , מצב כלכלי, או איזה עבר פחות מרשים) כשבסוף.. דווקא אותו הפרט הוא דווקא מה שיכול להרשים, כי מי יודע מה באמת מדבר לצד השני?

ומה הפטרונות הזו להחליט עבור האחר?

אבל יתרה מכך.. גם אם מדובר במשהו שלילי, או משהו חיובי, וגם אם יש "התר הלכתי" הרי. שעצם ההסתרה, היא זו שלא מאפשרת הקמת בית.

כל אחד יודע, שסודות תמיד יתגלו. בעיקר כשמדובר על ענין מספיק גדול שאין אפשרות להסתיר (בסוף ילכו להרשם ברבנות ויידע שהוא חילוני לשעבר ) בכלל, זה חלק מהאישיות של האדם.. לא ברור לי כיצד ניתן להסתיר את היותו בעל תשובה..

ואם זה דבר שקשה יותר לגלות אותו, כי לכאורה הוא באמת שולי, ביום בו הוא יתגלה, גם אם זה יהיה לאחר עשרות שנות נישואים זה יחולל משבר אמון שקשה יהיה מאוד לשקם את הבית אחריו (רק לפני כחודש שמעתי על בית שהתפרק מסיבה זו ממש).

_ _ _

תאמרו : זה לא שקר, לא מסתירים, פשוט לא אומרים.

עצם השאלה היא הנותנת. אם בחור שואל אם ניתן לו לומר, כי זה עצמו נקודה שמעיקה עליו, משהו שהיה מעדיף לא לומר.. אז לא לומר זה שקר, כי היה מצופה שיאמר (בד"כ טרום הפגישה, אבל במקרה ואין שדכן או בירורים לפני כן, הרי בשיחה הראשונית שיציג את כל הנתונים כהוויתם)

האם זה אומר שבהכרח צריכים לגלות הכל בפגישה ראשונה?

וודאי שלא.. תהליך השידוך לא קל. הוא דורש חשיפה אישית. ובד"כ לא יודעים בפגישה הראשונה (או במשך מספר פגישות ראשונות) אם הכיוון בכלל חיובי, וגם אח"כ כל עוד הדברים לא נסגרים, לא מתחשק לחשוף את כל החיים, הרי הסיכוי בכל רגע רגע נתון ש-50% החיים יימשכו בחיפוש אחר האדם הנכון לבניית הבית, אז מה גבול החשיפה.

לענ"ד החשיבות בשאלות האלו, שמקוממות בעצם השאלה, היא התשובה: כל נקודה בה מתלבטים אם לשתף את הצד השני ויש רצון להמנע שמא הצד השני ישמע וזה ירתיע אותו,זו הנקודה בה יודעים שיש לספר. כן, באופן יוזמתי..

אפשר לחשוב איך לעטוף זאת בצורה נעימה כמובן, לחשוב על צד ג' אולם עצם הגילוי עצמו, יכול רק לתרום לקשר. מראה על בניית אמון, ומאפשר לצד השני לשקול את כל הנתונים בזמן אמת.

גם הטענה שאם הדבר ייאמר בהמשך אחרי שכבר ייבנה הקשר ואז הדברים יתקבלו באופן בהם יתקבלו על הלב.. אינה תקיפה.. היא עצמה יותרת מצב של שבירת אמון שהצד השני חיכה לרגע בו השיקול במקום להיות ענייני יהיה רגשי.

כן, אני מכירה את הטענות :הכל משמים.. מה פתאום לחשוב שרק האדם מחליט ויודע הכי טוב

זו בדיוק הנקודה, ההחלטה השכלית של שקלול הנתונים בזמן המתאים בלי לחכות לרגע בו הם יתקבלו אחרת ויגרמו לשברון לב לשני הצדדים, גם היא משמים.. ובכלל בבנית בית חשובה ההערכה ההדדית, שבו הבחור (או הבחורה) סומכים על הצד השני שידע לקבל החלטה נכונה.

והרי רגע אחרי, אם יחליטו על פרידה וניתוק, כי הנתון הזה לא מתאים, זה יהיה בשלב מספיק מוקדם בו לא תרגם עוגמת נפש גדולה מדי.

ואיך אומרים ? תנסו, מקסימום תצליחו. אם יקבלו תשובה חיובית, הרי זה יהיה ממקום של אמון, של הכלה וקבלה, בלי סוד שמרחף באויר.

מה? אז להראות את כל החסרונות על ההתחלה?

לא, יש חשיבות לרושם ראשוני. אינספור מאמרים על כך, איך אומר העולם? אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני... אז אם הבחור חוזר בתשובה, כמו בשאלה פה, הוא יוכל לספר על ההתלבטות שלו והקשיים שלו רק בהמשך, וכך לא בהכרח הבחורה תבין זאת באופן המלא כולל כלל ההשלכות.. אבל עצם הנתון חייב להאמר.

הבדיחה אומרת שראשי תיבות שדכן הוא שקר דובר כסף נוטל. הגיע הזמן להשאיר זאת בגדר בדיחה גרידא. כי שדכנים כאלה אם חלילה מצליחים לסגור שידוך, הרי הבית שיוקם על יסודות עקומים חסר תקווה להחזיק מעמד.

לא בונים בתים על בסיס שקרים.