בימים אלו לכולנו נדמה שאין דבר שיותר דחוף מלסיים את הניקיונות ולהכשיר כבר את המטבח לפסח. הכי דחוף? לא אם שואלים את משתתפי הפאנל המקצועי שהתפנו מכל עיסוקיהם בערב החג על מנת להשמיע קול אחיד וברור כנגד החרגת הציבור החרדי מחוק המטפלים באמנויות המתגבש לאחרונה.
חשוב להבין כי מקצוע הטיפול באומנויות, הוא מקצוע העוסק בטיפול נפשי בדומה לכל דיסציפלינה אחרת המתעסקת בטיפול ובפסיכותרפיה. למרות זאת, כבר שנים רבות נאבקים גורמי המקצוע בארץ להסדיר את הטיפול באומנויות כמקצוע בריאות באמצעות חקיקה.
רבות נכתב אודות הסעיף בהסכם הקואליציוני של המפלגות החרדיות בנוגע להכשרת מטפלים באומנויות במגזר החרדי, או יותר נכון אודות דרישת הח"כים החרדים להחריג את הציבור החרדי מהחוק האמור להסדיר את הסטנדרטים הנדרשים כדי לעסוק בטיפול באומנויות.
החלוקה מאוד ברורה; הפוליטיקאים החרדים מעוניינים לאפשר למנהלי סמינרים ומסלולי ההכשרה השונים להכשיר נשים חרדיות לטיפול נפשי גם ללא לימודי תואר שני, ואילו אנשי ונשות מקצוע חרדיים, מתחום בריאות הנפש, ובעקבותיהם הורים מודאגים, מתנגדים בתוקף למהלך הזה.
'כיכר השבת' כינס נשות ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש מדיסציפלינות שונות לראיון חג נרחב, על מנת לשמוע מהם על הטענות העומדות בבסיס התנגדותם להצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כיום.
חברי הפאנל: פנחס ויס, מומחה בטיפול זוגי ופרטני בטראומה מורכבת ומנהל מרכז טיפולי "מבטח" בירושלים; נעם גרין, פסיכולוגית נוירו-שיקומית בהתמחות; רחל פורגס, עובדת סוציאלית קלינית מומחית בטראומה וגיטי פיין מטפלת באמצעות אמנויות, אנליטקאית קבוצתית MA.
ֱמה המצב כיום בתחום הדרישה והמענה לטיפול נפשי בקרב הציבור החרדי?
פנחס ויס: ”במרכזי הטיפול המקצועיים היעודיים למגזר החרדי ישנם מטפלים בעלי תואר שני בלבד. הציבור הפנים שכדי לעסוק בטיפול נפשי נדרשת הכשרה רצינית ומעמיקה. עם זאת קורה לא אחת, שהורים שמחפשים מטפל עבור בנם פונים ל"מטפלים" שמפרסמים בעיתונות ובמקומונים החרדיים, מבלי לדעת שאלו אינם אנשי מקצוע מוסמכים".
על מה הצעקה בעצם?
גיטי פיין: ”ישנה דרישה בהסכם הקואליציוני לאפשר לימודי תרפיה באמנות בסמינרים ובמסלולי ההכשרה החרדיים, כאשר אנשי מקצוע חרדים מתחום בריאות הנפש חושבים שמדובר באסון. צריך להבין שמקצוע הטיפול באמנויות היא הבטן הרכה של תחום הטיפול הנפשי, כי נכון להיום התחום הזה לא מוסדר בחקיקה. בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים על מנת להסדיר בחוק את תחום התרפיה באמנות. בנקודה הזו נכנסו הח"כים החרדים כאשר הם דורשים שבעוד הדרישה מכל אדם החפץ לעסוק בטיפול באמצעות אמנויות היא ללמוד תואר שני אקדמי ולעבור הכשרה קלינית ארוכה ומסודרת תחת פיקוח, הדרישה מאישה חרדית תהיה לימודי תעודה שיוכרו כשווי ערך למסלול בלימודי התואר השני”
הרי ידוע שהרבה מתכני הלימוד האקדמים הם לא בהכרח רלוונטים להכשרת הסטודנט למקצוע הנלמד, אז מי אמר שצריך ללמוד את התיאוריה, אולי אם ילמדו רק את הפרקטיקה זה יעבוד?
רחל פורגס: ”הפרקטיקה היא הסימפטום, ואילו הקשיים הנפשיים בגינם אדם פונה לטיפול, הם אינם הסימפטום ולכן לא ניתן ללמוד רק את הטכניקה הפרקטית, ובכדי לעזור לאדם להתמודד עם המציאות הנפשית שלו צריך להיות מישהו שמעז להסתכל יחד עם המטופל עמוק מאוד במה שקורה בתוך הנפש”.
גיטי פיין: ”אני רוצה לשים על השולחן את נושא הפיקוח. חברי הכנסת החרדיים מתנגדים לפיקוח המל"ג על תכנית הלימודים להכשרת מטפלים חרדיים באמצעות אמנויות. הם מציעים לימודי תעודה תחת פיקוח עצמאי של הסמינרים, ובסיומם לעבור מבחן גמר חיצוני מטעם משרד הבריאות, שיעניק להן את הרישיון לעסוק במקצוע.
"בהנחה שהפיקוח יהיה עצמאי, הרי שאפשר להשוות את זה לגוף הנותן תעודת כשרות לעצמו מטעם עצמו.
"כפי שאנחנו מכירים את המערכת החינוכית שלנו אפשר לומר בהערכה גדולה, שהיא מרחיקה מן הכיעור ומן הדומה לו היא לא תוכל לאפשר לתכנים מורכבים העוסקים בהתפתחות נפשית להכנס לתוך תכנית הלימודים. מה שיצור מצב שחלק קריטי ובסיסי בתחומי הידע ישמט מתכנית הלימודים.
"חשוב להבין, שלימודי הטיפול כוללים מספר מרכיבים חשובים, שהם משמעותיים מאד בתהליך ההתהוות של המטפלת. בתוך ההכשרה הקלינית, ישנם חלקים אקדמיים הקשורים להכרות רחבה עם ידע תיאורטי ורכישת הבנה בסיסית הקשורה להתפתחות הנפש, ובנוסף יש את ההכשרה הקלינית.יש לומר:לימודי הטיפול, אינם עוסקים ברכישת תחום ידע, בדומה ללימודי ראיית חשבון, מדובר בתהליך התהוות מתמשך, שהוא קריטי להכשרת מטפלים מקצועיים ואחראיים.
"כך שנראה, שההצעה של חברי הכנסת החרדיים, לאפשר לימודים אלו ללא פיקוח הדוק של המל"ג על תנאי הסף, התכנים, וההכשרה הקלינית, ולדרוש צמצום של הפיקוח רק למבחן חיצוני שיעסוק בחלקים ספציפיים של תחום הידע נובעת מחוסר הבנה בסיסי של מהות המקצוע".
נעם גרין: ”פיקוח מסודר משפיע באופן ישיר על איכות הטיפול, כיון שכאשר הפיקוח הוא מסודר, קיים גם חוק אתי ברור שלא מאפשר לפעול באופן שלא תואם את ההכשרה המקצועית.
"והשאלה הנשאלת - למה ייגרע חלקו של הציבור החרדי בטיפול נפשי? האם הוא אינו ראוי לקבל את הטיפול המקצועי והאיכותי ביותר בדומה לכלל האוכלוסיה? היה עולה על דעתנו להקל סטנדרטים נדרשים בלימודי רפואה?".
האם כל מי שיש לו גישה טובה והבנה בנפש האדם יכול להיות מטפל? מה הבעיה לקבל טיפול מאדם שיש לו גישה טובה וכישרון בהבנת נפש האדם? הלא כולנו יודעים שקיימים אנשים שהם פשוט טובים בזה.
פנחס ויס מצטט ווארט: בתפילת שמונה עשרה מבקשים "השיבנו" ו"רפאנו", מדובר בשתי בקשות שונות, הבעיה היא שהן עלולות להתערבב ולהתבלבל. השיבנו- אלו אנשי החינוך העושים עבודת קדש, להשיב את הלב למקומו הנכון. רפאנו- אלו המטפלים, שעושים עבודה שונה לחלוטין בגוף ידע אחר. על כולנו לדעת שלא להתבלבל. המחנכים- עוסקים בחינוך, גם כשיש להם הבנה עמוקה לנפש. והמטפלים- אינם עוסקים בסולם הערכים של המטופל, אלא בעולמו הנפשי.
האם אכן קיים מחסור באנשי טיפול במגזר החרדי?
בשלב זה חברי הפאנל נדרשים לטיעון המרכזי אותו מעלים הח"כים החרדים בנוגע לשנמוך ההכשרה בטיפול באמצעות אמנויות: הטענה היא, שקיים חסר באנשי טיפול בקרב המגזר החרדי, ושכתוצאה מכך ילדי במגזר מופלים לרעה בכל הקשור למענה נפשי מקצועי.
גיטי פיין: "בואו נדבר על נתונים. המרכיב של המטפלים המוסמכים באמנויות במגזר החרדי, בתוך כלל המטפלים באמנות בארץ, גדול ב6% מחלקם היחסי באוכלסיה. באופן כללי, ולא רק במגזר החרדי, קיים ביקוש לטיפול נפשי הרבה יותר מההיצע, אבל להציג את זה כאפליה או כבעיה שקשורה רק למגזר החרדי, ומשום כך לדרוש להנמיך את דרישות ההכשרה, הוא פשוט טיעון לא נכון עובדתית.
"מה שכן חסר בציבור שלנו, בהשוואה לציבור הכללי - מטפלים בכירים. יש להבין שהתואר בטיפול באמצעות אמנויות, הוא רק תחילת הדרך למטפלת, באם היא רוצה להעמיק ולהתמקצע, עליה לעבוד בשירות הציבורי תחת הדרכה, ליווי ופיקוח מספר שנים, להמשיך ולהתמחות בלימודי המשך… מטפלת שלמדה לתעודה אקוויטלנטית תיתקל בתקרת זכוכית: לא תוכל להמשיך ולהתמקצע הלאה".
האם יש אופציה שכן ילמדו טיפול באמצעות אמנות בסמינרים? כמובן שילמדו את זה בכללים מסוימים ועם ההגבלות הנדרשות?
רחל פורגס: ”מי שבא ללמוד בסמינר, בדרך כלל הוא בא ללמוד ידע מסונן. הוא רוצה לשמוע דברים שהם ברוח העקרונות והדעות שלו. לימודי טיפול, מהיותם קשורים לתכנים נפשיים, הם לא בהכרח יהיו מותאמים לערכים האלו. לימודי טיפול אומרים קודם כל בואו נתבונן מה קורה בנפש ומה לעשות, שמה שקורה בנפש לא תמיד תואם את הערכים של הלומדות".
גיטי פיין: ”אני מלמדת שנים רבות במסלולי הכשרה המיועדים לנשות חינוך ויועצות. אציין כי אני נדרשת לסנן בשבע נפות את חומרי הלימוד. ואם קרה שבלי כוונה הכנסתי מושג טיפולי, שלא עולה בהלימה עם הרוח החינוכית, זה מעורר התנגדות נחרצת ובצדק. במסלולים האלו קיים רצון אמיתי שהעיסוק יהיה בפך השמן הטהור. יש להבין : שלהיות מטפלת זה להיות "בורסקי" (מעבד עורות) , הוי אומר להיות נכון לגעת בחומרי נפש קשים לעיכול ומורכבים ולא בשמן זית, ולהגיד שהדבר הזה ייעשה בסמינרים ובמסלולי הכשרה כאלו ואחרים זה אוקסימורון כי אם לומדים את זה בסמינר, זה לא סמינר, ואם לא לומדים את זה בסמינר, זה לא לימודי טיפול!”.
אז כנראה שעוד רבות נעסוק בנושא עד שחוק המטפלים ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, אך מה שברור לכל הוא שהזכות של הציבור החרדי לקבל טיפול נפשי מקצועי והולם הוא קודם לכל שיקול פיננסי או פוליטי. ושקולם של אנשי המקצוע , הפוגשים בשטח את נזקי הטיפולים שאינם מקצועיים, חשוב לאין ערוך כאשר מבקשים לקבוע מסמרות אשר ישפיעו על עשרות אלפי הפונים לטיפול בהווה ובעתיד.