חכמינו זצ"ל התלבטו עד כמה היה נח גדול באמת. למרות שהתורה מספרת לנו בפסוק הפתיחה של פרשתינו "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו...", רש"י מצטט את המדרש שכותב: "אבל אם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום".
בעל ה"שם משמואל" (תרל"ד עמוד נ"ז) מתפלא על כך, כיצד אפשר לומר זאת כאשר התורה מספרת שנח היה "צדיק תמים"? תואר שלא ניתן מעולם לאברהם, אלא על אברהם נאמר על ידי ה' - "התהלך לפני והיה תמים". נח במילים אחרות, היה תמים בעוד שאברהם היה צריך להשיג תמימות.
זו בדיוק הנקודה שהשם משמואל טוען שהיא המסר של המדרש הזה. נח היה תמים כי הוא נולד עם ברכה מובנית של רוחניות. הוא מצטט את אבות דרבי נתן (פרק ב'), שכותב שנח אף נולד כשהוא מהול. נח לא היה צריך לעשות דבר כדי להשיג יראת שמים. זו הייתה תופעה מובנית שלא השתנתה לעולם.
אבל שואל המדרש, האם זו גדלות אמיתית? בניגוד לנח, מוצאו של אברהם אבינו היה עובד עבודה זרה והוא השיג את יראת השמים שלו רק בזכות מאמציו הכבירים. זו, היא גדלות אמיתית. כאשר אדם מתגבר על כל המכשולים העומדים בפניו והופך להיות גדול, זה דבר שראוי להערכה.
רעיון זה נמצא גם בדברי חז"ל בתענית כה ע"ב, מסופר כיצד אלוקים עונה לרבי עקיבא בתפילתו לסיום הבצורת, בעוד שתפילותיו של רבי אליעזר בן הורקנוס לא נענו. חז"ל מציינים, שיצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מידותיו... רבינו חננאל מסביר סיפור זה כמשמעו שרבי עקיבא היה אדם סלחן וגמיש. עם זאת, רבי יונתן אייבשיץ מציע שרבי עקיבא התגבר על טבעו וכבש את נטיותיו. הוא בא מרקע בוּר ומגרים, ובכל זאת הפך לרבי עקיבא הגדול. זה מה שהתלמוד מתכוון כשהוא אומר, מעביר על מידותיו.
אותה מחשבה עצמה היא הבסיס לסיפור מדהים שמספר ה"תפארת ישראל" בפירושו על המשנה בסוף מסכת קידושין: טוב שברופאים לגיהנום, בסוף מסכת קידושין. התפארת ישראל טוען שהגדלות של משה לא הייתה בכך שהוא נולד גדול, אלא בכך שהוא התגבר על נטייתו לגאווה. המסר ברור - גדולה נרכשת ולא נולדת.
השם משמואל ודברי חז"ל מלמדים אותנו שגדלות אמיתית היא לא להיות נולד מושלם, אלא דווקא להתגבר על אתגרים ולכבוש את נטיותינו. נח היה גדול כי הוא נולד צדיק, אבל אברהם היה גדול יותר כי הוא השיג צדיקות דרך מאמציו שלו. רבי עקיבא היה גדול כי הוא התגבר על תחילת דרכו הצנועה כדי להפוך לענק תורה. משה היה גדול כי הוא התגבר על נטייתו לגאווה כדי להפוך לנביא הגדול ביותר בכל הזמנים.
יהי רצון שנזכה לתורה וגדולה, שנזכה להיות מושפעים מדוגמאות אלו ונעשה מאמצים לגדולה, גם אם לא נולדנו עם כל היתרונות.