האמונה באלוקים דורשת מהאדם להאמין גם כשנראה שאין מוצא למצב מסויים. סיפורו של כלב בן יפונה, כפי שפותח בבדרשותיו המופיעות בספר "אש קודש" על ידי הרב קלונימוס קלמן שפירא הי"ד, שנרצח בגטו ורשה, ממחיש את המושג הזה.
בסיפור המרגלים, המרגלים נשלחו לסרוק את ארץ כנען, חזרו ברובם עם ביקורת שלילית המביעה פחד וספק באפשרות לכבוש את הארץ. אך, כלב עמד בצד, וטען "עלה נעלה וירשנו אותה כי יוכל נוכל לה ". בתגובתו לא הייתה תשובה לדברי המרגלים שאמרו שהאתגרים והסיכונים בניסיון כיבוש הארץ נראים כמשימה בלתי אפשרית , אלא ביטוי של אמונה באלוקים למרות הספקות.
הרב שפירא, משתמש בניסיונו בגטו ורשה, ומדגיש את חשיבות אמונתו של כלב באלוקים. הוא מציין כי רמת האמונה הזו צריכה לעמוד לכל יהודי ואף לכל אדם שעומד בפני אתגר. זו הבנה שגם כשאנחנו לא יכולים לראות דרך להצלחה הגיונית, עדיין יש להאמין שיש לאלוקים, דרך לפתור את המצב.
הרעיון הזה יכול לחזק בתחומים שונים של החיים. הוא מזכיר לנו שאמונה באלוקים אינה מתייחסת רק לתפיסה אופטימית, אלא לשמירה על הבטחה ותקווה בפני הספקות. מדובר במציאות שמאפשרת למצוא כוח להתמודד, גם כשהדרך קדימה נראית מאיימת או חסומה.
בהקשר הרחב של האמונה באלוקים, הרעיון הזה יכול להתרחש גם במצבים שבהם האדם מרגיש חסום או כבול באתגרים אישיים, ביחסים או אפילו בהשגת מטרות וחלומות, הוא מעודד לאמץ אמונה באלוקים ככוח מוביל שמאפשר להתעלות על ההגבלות של הנסיבות הנוכחיות ולראות עתיד מבריק, גם כשלא מצליחים לראות את הדרך קדימה מיד.
יתרה מכך, הרעיון הזה של אמונה באלוקים יכול להציע נחמה ותמיכה בזמנים של צרה ומשבר קולקטיבי. בדיוק כפי שהרב שפירא כתב מהגטו בו נתקל בסבל בלתי נתפס, בשעות הכי קשות האמונה באלוקים יכולה לשרת כמנורת אור ותקווה. האמונה בתוכנית אלוקית יכולה להציע נוחות, חוזק ומוטיבציה להתמודד מול קשיים כאשר המכשולים נראים בלתי ניתנים להתעלות.
אמונה באלוקים נותנת לנו את היכולת להאמין באפשרויות מעבר להבנה הרגעית, והחושית שתמיד יש דרך קדימה, גם אם היא טרם נחשפה.