הכהן מקבל הוראה ביחס לאילו מבין קרובי משפחתו הוא יכול להיטמא בכדי לקוברם. קרובת המשפחה הראשונה ברשימה היא אשתו (כי אם לשארו). אמנם אשתו כגופו, אבל נשאלת שאלה למה שהתורה לא תמנה תחילה את אותם קרובים שהוא מכיר הכי הרבה זמן, מרגיש הכי אחראי עליהם, או אפילו הכי סביר שיקבר קודם (הורה)?
הרב זלמן סורוצקין בספרו אוזניים לתורה מסביר, שכל קרוביו של כהן מנעוריו (הוריו, אחיו) כולם חלק מעברו, עם זאת, מערכת היחסים שלו עם אשתו היא צופה פני עתיד, בעלת פוטנציאל. בעוד שאנו בונים את עתידנו על יסוד העבר, וכנראה שעדיין יש לנו מערכות יחסים עם אותם אנשים מהעבר, העתיד עם אשתו הוא חלום וחזון של תקווה, ולכן הוא מקבל תקדים כחשוב ביותר.
בפרשת השבוע הזה אנו לומדים על ספירות העומר, אנו סופרים ספירות העומר בדיוק כמו שעשו כל אחד ואחד מבני ישראל במשך 50 יום מיציאת מצרים ועד קבלת התורה בהר סיני. בתקופה זו מעדו בני ישראל כמה פעמים, התלוננו שאין להם מים, ברפידים וכו', ובכל זאת הם עדיין זכו לקבל את התורה! זה בוודאי בגלל שהם לא נתנו לנפילות האלה להרפות את ידיהם, הם המשיכו לספור, המשיכו להסתכל לעתיד ולפוטנציאל הצמיחה שלהם.