"אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן", המדרש תנחומא שואל מדוע התורה משתמשת במילה אדם בפסוק "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן .....וְלֹא משתמשת במילה אִישׁ בהתייחסותו לאדם ,ועונה שהמילה אדם מתייחסת לאדם הראשון. הכתב סופר מסביר שמי שהתפתה על ידי אחרים להפר ולעשות עבירה עלול להצדיק את עצמו בהאשמת מי שפיתה אותו. תירוץ זה נוסה על ידי אדם הראשון שהאשים כביכול את ה' והאשה על שאכל מעץ הדעת :" ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה ־לי מן־ העץ ואכל " לכן, פסוק זה בא ללמד אותנו שכאשר אנו עושים עבירה, איננו יכולים להאשים אחרים.
המסר של השימוש במילה "אדם" הוא שעלינו לקחת אחריות על מעשינו ולהפנות את האצבע כלפי עצמנו. להפסיק להפנות אצבע מאשימה כלפי אחרים. החיים שלנו יכולים להשתנות רק במידה שאנו מקבלים על עצמינו אחריות למעשינו ולא מאשימים אחרים. בכל פעם שאנו מפנים אצבע בבוז על אחרים נשארות עוד שלוש אצבעות שמצביעות עלינו.