מדוע פרשת ערכין, הפרשה העוסקת בתרומת ערכיו של אדם לבית המקדש מגיעה כהמשך לפרשת התוכחה העוסקת בטרגדיות שפוקדות את העם היהודי, ולא קודם לכן בספר ויקרא ששם יש יותר קשר לנושא ? אלא, אחרי שעברנו סבל, טרגדיה ואובדן, יהיה ך קל לשאול את עצמנו מה הטעם בחיים, מה כל זה שווה?
אם נלמד את התוכחה, נזכר בשואה שבה 6 מיליון יהודים נרצחו, נשאל מה הערך שלנו, ומה שווים החיים? לכן, דווקא בעקבות התוכחה מצמידה לה התורה את פרשת ערכין. התורה מלמדת שלא משנה מה עברנו: יש לנו ערך והתגובה המתאימה לטרגדיה היא הפעלת הערך שלנו , הנתינה, לתת ולהקריב מעצמנו למען המשך עמנו.
אנו נזכרים דרך הפסוקים העוסקים בערכין - שכל אחד הוא ייחודי, לכל אחד יש ערך ויכול לתרום תרומה יוצאת דופן אם נקדיש מעצמנו.
בפרשת נח מסופר על המבול שהחריב את העולם ומחק את האנושות מעל פני האדמה, מלבד את נח ומשפחתו. כשהם החיו מחדש את העולם, היה כל כך קל להפחית בערכם של החיים. הרי כל העולם פשוט חרב, מה ערכו של אדם אחד? ובמיוחד שם (בראשית ט, י), התורה מלמדת אותנו, "שופך אדם באדם, דמו ישפך" השופך דם אדם, על ידי אדם, ישפך דמו של אדם; נאסר עלינו לרצוח, כי כל אדם הוא בעל ערך שלא יסולא בפז ובלתי ניתן להחלפה.
יש לכל אחד ערך וגם אם הוא שרד תוכחה מתוך עולמות שבורים אפשר לצמוח!