החוטא ככפרה הביא קורבן לבית המקדש. תיאור פרטי הקורבן מתחילים במילים "אדם כי יקריב מכם קרבן לה".
המדרש שואל מדוע התורה משתמשת דווקא במילה "אדם" בפסוק הזה ולא בשם העצם הרגיל "איש " שמופיע בדרך כלל בתורה?
המדרש עונה שהמילה "אדם" מתייחסת לאדם הראשון, שבעצת הנחש הוכשלה חווה וכתוצאה מכך גרמה שגם בעלה נכשל ואכל מן הפרי האסור בגן עדן. השימוש בשם העצם אדם, מזכיר לנו את אדם ראשון שאכל מהפרי האסור בגן העדן.
"אדם" שאחרים הדיחו אותו לעשות דבר עבירה, עלול להצדיק את עצמו בכך שיאשים את אלו שהסיתו אותו. לכן הפסוק מרמז לאדם הראשון, שהשתמש בתירוץ הזה כדי להטיל את האשמה על אכילת פרי עץ הדעת על אשתו כדי לעורר אותנו להבין שאנו לא שונים מאדם הראשון שמהווה סמל ודוגמא לכישלון עם השפעה לאורך ימים ושנים ולדורות . גם אם אנו מרגישים שהסיתו אותנו לעבור עבירה, אל לנו להאשים את האחרים אלא ניקח אחריות על מעשינו שהרי האדם הוזהר והיה לו לשמוע בקול ציווי ה' ועבר על ציוויו.
לאדם שאחרים שכנעו אותו לחטוא, ומצדיק את עצמו ע"י האשמת מי שפיתה אותו הפסוק מזכיר את אדם הראשון ללמד אותו שגם אם הוא מרגיש שהושפע לבצע חטא, באמצעות חנופה או תחבולה ושכנוע אינו יכול להאשים אחרים.
אם אנו רוצים לשפר את עצמנו, עלינו לקחת אחריות על מעשינו ולהפנות את האצבע המאשימה לעצמנו.