אף על פי שחלפו כבר למעלה מעשרים שנה מאז קיבל יעקב את הברכות מיצחק אביו והזמן הרב שחלף, חשש יעקב מהמפגש הגורלי עם עשיו אחיו, המתקרב לעברו עם צבא של ארבע מאות איש חמושים.
כחלק מההכנה לפגישה הדרמטית עם עשיו, נושא יעקב תפלה לקדוש ברוך הוא שיצילהו מיד אחיו מיד עשיו.
"קטנתי", פותח יעקב את תחינתו לבוראו, "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך".
כלומר יעקב אסיר תודה ומרוצה מכל מה שיש לו. אולם בפסוק הבא הוא מבקש ישועה – "הצילני נא".
הפרשן רבנו בחיי, שחי בספרד לפני כ900 שנה , מסביר כי המילים האלה הן המפתח לכל תפילה שלנו, אשר צריכה להתחיל בתודה ורק אז לעבור לבקשה. קודם כל "קטנתי", ורק אחר כך – "הצילני נא". תחילה יש להודות ולראות כמה טוב מורעף עלינו, ורק אז יש לבקש. כפי שממשיך רבנו בחיי: "ואחר שיתבונן בכל זה – ישאל צרכיו"
אנשים הנכנסים למצב של צרה ושוכחים את כל הטוב שיש להם, נכנסים לדיכאון, למצב של ייאוש, דכדוך עצבות וחוסר תקווה ומתעלמים מכל הטוב שבו הם זכו. לו היו שמים יותר לב לטוב סביבם לא היו רואים כל כך שחור, אלא רואים שיש גם אור בחיים. אותו ה' שברך אותם בטוב יוכל להוציא אותם מאפילה לאורה.
גם אנו, כשחסר לנו משהו בחיינו, עלינו להיות אסירי תודה על כך, בידיעה שזה מה שיניע אותנו קדימה. דרך סערות אנחנו גדלים גם כאשר אנו חשים הכרת תודה על מנת חלקנו הנוכחית בחיים, אנו צריכים להרגיש חוסר כדי לצמוח. אולי נוכל להסיק תובנה מפירושו של רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת הרשב"א על ברכת בורא נפשות בה אנו מודים לה' שבורא נפשות רבות "וחסרונן".
לפי הרשב"א, אנחנו בעצם נותנים הודאה על כך שחסר לנו (...הוא מברך על שברא נפשות רבות שחסרות וצריכות למה שברא ...שו"ת רבינו שלמה בן אדרת חלק א סימן קמ"ט.). אנחנו יכולים להיות אסירי תודה על מה שיש לנו ובו בזמן, להיות אסירי תודה על החסר הצרכים והמשברים בחיינו המאלצים אותנו לצמוח עוד יותר.