פרשת השבוע, פרשת נח, מספרת על חורבן העולם במבול ובנייתו מחדש על ידי נח ובניו. התורה מתארת את נוח כ" איש צדיק תמים היה בדורותיו את הא-לוקים התהלך נח". ה' התגלה אליו ואמר לְנֹחַ :קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חמס ..ה' מחליט למחות את בריאתו, על ידי שיטפון כלל עולמי אדיר. לצד זאת, מנחה אלוקים את נח לבנות תיבה ענקית שבה ימלט את משפחתו וזוגות מכל בעלי החיים היבשתיים מפני האסון וכך יינצלו.
הגשמים ירדו והתורה (בראשית ז' ז') אומרת שנח נכנס לתיבה "מפני מי המבול". חז"ל ביקרו את נח בזה שלא נכנס מיד לתיבה אלא לאחר שהחלו המים "מפני מי המבול" ואז נאלץ להיכנס. רש"י: מסביר "מפני מי המבול - אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (בראשית ז, ז).
איך זה ייתכן שנח היה מאמין ואינו מאמין. התורה אומרת שנח היה איש צדיק תמים, ומלבד זאת ה' הכין אותו ואמר לו שהוא הולך להביא מבול על העולם. ואכן נח בנה את התיבה לפי ציווי ה' אז למה הוא דחה כניסתו לתיבה עד הדקה האחרונה כאשר הוא נאלץ להיכנס לתיבה? ייתכן שההסבר להתנהגותו של נוח היא שמבחינה שכלית, נח ידע שהמבול יתרחש. עם זאת, מבחינה רגשית, הוא לא היה מוכן לקבל את העובדה שהעולם שהוא הכיר יושמד. רגשותיו מנעו ממנו לעלות אל התיבה. מבחינה רגשית הוא 'לא האמין' שהמבול הגיע והעולם שהוא הכיר ייעלם!
באופן דומה ר' יוחנן בן זכאי אמר לתלמידיו כשחלה ונכנסו לבקרו : "אמרו לו תלמידיו: רבינו, ברכנו. אמר להם: "יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם". תמהו ואמרו לו תלמידיו: עד כאן ולא יותר? אמר להם: ולואי, כלומר, אכן אם יגיע אדם לידי יראת שמים שיהיה כמו מורא בשר ודם דיו".
מורא שמיים זו תוצאה שכלית ואילו מורא בשר ודם זוהי תכונה רגשית ולעיתים התכונה הרגשית מאפילה על התכונה השכלית.
כולנו נתקלים במצבים בהם אנו יודעים מבחינה שכלית מה הדבר הנכון לעשות ובכל זאת הרגשות שלנו מביסים אותנו. התפקיד שלנו הוא לאמן את הרגשות שלנו להיות מסונכרנות עם השכליות שלנו.