"הבת שלי מתלבשת מזעזע, בלי טיפת כבוד עצמי, והיא עוד טוענת שלי אין טעם", בכתה לי דבורה, אם לבחורה בת שש עשרה. "האם להתערב במסע הקניות של הבנות בערב חג, או לאפשר להן לרכוש את 'הסמרטוטים', כן הבגדים שעולים הון והן מכנות אותם 'בגדים יפים ועדכניים', ואילו אני מתפלצת מול הסמרטוט שלנגד עיני, שצריך לשלם עליו כאילו היה תכשיט זהב". "הבת שלי טוענת שהיא מתביישת בצורת הלבוש שלי. היא רוצה לצאת איתי לקנות בגדים עבורי לחג. זה לא נעים לי. זה מביך אותי. מה לעשות?"
אין ספק שנושא הביגוד יכול למלאות שקים של בגדים ולהוציא לנו מהארון שדים אפלים. הבן שלי הבכור התחיל לפתח חוש שביעי ושמו 'טעם בבגדים'. אם עד היום חשבתי שעיסוק רציני ואובססיבי בביגוד הוא נחלתן של [O1] הבנות בלבד, הרי שטעיתי. בישיבה קטנה זה מתחיל ומאז רק הולך מחמיר.
זה לא שהוא מתעסק כל היום בנושא הזה, למזלי, יש לו בראש גם לימודים וחברה, אבל כשבעלי יצא איתו לקנות מעיל, הוא חזר עם פריט משונה בצבע עכבר חום-אפור בגזרה שסבא שלי התבייש כבר לעטות על עצמו, ולכן זרקנו את המעיל לפח. מה גם שהסתבר שהוא לא לפי תקנון הישיבה.
"זה מה שקנית?" השתדלתי להסתיר את הזעזוע, לבלוע את הרוק ולנסות לחייך, כאילו זה מקסים. אבל שאר האחים והאחיות הזדעזעו עוד יותר, לפי העווית שעל פניהם. "הוא התעקש שהמעיל הזה עדכני", סיפר בעלי, "אחרי שחרשתי איתו עשר חנויות, התעייפתי ואמרתי לו: 'הגענו למקום האחרון', ואז נהרו פניו והוא חטף את זה, וזהו".
שימי הסתובב מאושר, המעיל שלו הוא המילה האחרונה וזה בדיוק מה שהוא חיפש. אין ספק, המילה האחרונה, כולם יחשבו שהוא שלף את זה מהבוידעם של הסבא, שבסוף לא זרקנו את המעיל שאפילו סבא לא היה מוכן ללבוש... כולם יאמרו שכל הכבוד לו, הוא חסך לנו קניית מעיל ותרם לתקציב המשפחתי.
לפני כחודש התחתן אחי הצעיר בשעה טובה ובמזל טוב. שלושת הבנים שלי שבשבועות האחרונים קיבלו קפיצת גובה, נותרו ללא חליפות הולמות לחתונה. מה שאמור לשמש אותם בשבתות ובחגים. הכול היה קצר וצר.
"אוקי. הולכים לקנות חליפה לחתונה ולאחר מכן נאחסן אותה בארון לחג הפסח", בישרנו לבנים, ויצאנו לדרך. קרי, אנחנו החלטנו באיזו חנות רוכשים את החליפה, וכך גם הודענו להם. "אנחנו מכירים את בעל החנות, המחירים שלו הם הזולים בשוק ויש לו סחורה אופנתית וטובה".
בזמן שהבנים מדדו חליפות, הסתובבתי עם שאר הילדים במרכז המסחרי, כשקיבלתי מסר דחוף: "בואי מהר, הוא בחר חליפה מחרידה", על החתום – אבא. בתוך פחות מחמש דקות עמדתי המומה מול יצור זורח כולו, הבן שלי הבכור עם חיוך מרוח, חנוט בתוך חליפה בצבע אפור-כחול זורח בגזרה שכלל לא מחמיאה לו ונראית עליו זוועה.
"מה זה הדבר הזה? איך אתה בכלל מציע לו חליפה כזו?" רציתי כמעט לצרוח על המוכר, בחור צעיר וחסר טעם, ואז נפל לי האסימון. רמזתי לבעלי שעמד חצי מטר ממני: "תגיד לו שהחליפה יפיפייה ומדהימה! תשמע לי, זה יעבוד".
בעלי עם סימן שאלה ענק בעיניים, התחיל להחמיא לו, ואני הוספתי מחמאות והתלהבתי: "וואו, איזה טעם! המילה האחרונה, בטח כל החברים שלך בישיבה ירוצו ויקנו חליפה כזו! לא ראיתי דבר כזה באף חנות אחרת.
ופתאום מול עינינו, שימי התחיל להסס. הוא בחן את עצמו בראי לבוש בחליפה שכלל לא החמיאה לו, לא בצבע ולא בגזרה, לא בבד ולא בשום דבר אחר. "בעצם אני לא יודע אם אני לוקח אותה. חכו, אני לא בטוח אולי זה צעקני מדי... אולי זה לא עומד מספיק יפה... ובתוך דקות ספורות הוא החליט לוותר עליה ובחר חליפה יפה ו'נורמלית' בכל קנה מידה, בגוון אנושי שהולם אותו והעיקר בגזרה נאה שהולמת את מידותיו. לא התלהבנו ולא התרגשנו והוא היה בעננים.
"אז זהו, הבנתי, הבנו, הם רוצים לקנות בגדים שאנחנו לא אוהבים! נקודה. ברגע שאהבנו הוא לא אהב. כי בראש של המתבגר המצוי, ההורים הם ארכאיים ומיושנים, 'לא מבינים במודה'. אצל הילד שלי הרעיון עבד: תאהבו מאוד, אבל מאוד, את הבגדים שהם אוהבים. הם כבר יעשו את שאר העבודה בעבורכם. ובקשר לבנות, כאן הפתרון פשוט בהרבה. הרי תמיד, אבל תמיד, ולא משנה כמה קניתם "אין להן מה ללבוש..."
אז מה הבעיה...
טיפים לקניית בגדי קיץ מאת הסטליסטית אלישבע קסטנבאום:
*חובה לקנות שימלה אחת קלאסית שמתאימה למספר עליוניות שלא משנה מתי תוכלי ללבוש אותה בבוקר, ללא סריג.
*בערב כשקצת קריר להלביש סריג מעל והרי לך הופעה יפה תמיד.
*לקנות שימלה אחת קיצית ואופנתית בצבעי פסטל אבל כמובן בצבע שהכי מתאים ומחמיא לך.
*להזהר - אל תהפכי לקורבן אופנה, תמיד להתעדכן באופנה אבל לראות מה מתאים לצבעים שלך.
*אקססוריז - היא מילת קסם את יכולה לקנות שימלת קיץ ולשדרג מידי יום עם שרשרת ארוכה וצמיד עדין.
]]>
