הבעיה שכאן מתערב צורך של ההורה, שחזר מאוחר מהעבודה. עם רגשות אשמה כאלה או אחרות, על זה שהוא לא מבלה עם הילד מספיק. והוא רוצה לעשות עם הילד משהו "כיף". להעניק לילד משהו חשוב. להיות הורה משקיע. ואז הוא פחות פנוי, לבדוק מה באמת הילד שלו צריך אחר הצהרים.
הורים יקרים כדאי שתדעו. הנוכחות שלכם בלבד היא עשיה גדולה מאוד. ואין זה משנה אם אתם חוזרים הביתה או הולכים לגן השעשועים. בזה שאתם יושבים ומסתכלים על הילד. רק הישיבה הזו לבד היא העשייה.
מומלץ להתרגל לזה מגיל כמה שיותר צעיר. לשים את התינוק על משטח פעילות ולשבת לידו. להזמין חברים ולתת להם לשחק ורק לשבת ולהראות נוכחות. לאפשר לילד לנסות להתנסות לגעת לחוות ורק במידת הצורך להתערב. זה חשוב לא פחות מלשבת לספר סיפור. או לשחק במשחק קופסה.
הישיבה הזו מעבירה את המסר אתה יכול לנסות לחוות לחיות אני יושב פה ומשגיח. זו אמירה שנותנת לילד ביטחון. מאפשרת לו ללמוד להעסיק את עצמו. מחנכת אותו לעצמאות. כשאתם כל הזמן עושים הכל בשבילו, בלי שהוא יודע שהוא צריך. הוא בלעדיכם אחר כך חסר אונים. זו הזדמנות בשבילכם ללמד אותו לבקש עזרה. לבקש שתשתתפו במשחק שלו. ובכלל זה דרך נהדרת להכיר את הילד שלכם. לראות איך הוא מתנהל, מה הוא אוהב, איך הוא מסתדר. כשמנסים מתמכרים
ובדרך אגב – גם כשמחפשים מטפלת לילד, חפשו אחת שיודעת לשבת ולהיות נוכחת. בשנים הראשונות זה חשוב ביותר.
מירב קליינמן מורה לשפה ותקשורת. מאמנת אישית לילדים ומבוגרים. מעבירה סדנאות להורים.
]]>
