ישנן סיבות נוספות לא לאהוב אסיפת הורים, למשל דינה (שם בדוי) טוענת שהיא אינה אוהבת ללכת לאסיפת הורים מכיון שחוששת להתאכזב על אף שבנותיה נחשבות לבנות טובות מאד עדיין קיים החשש. לעומתה טובה טוענת כי אסיפת הורים היא אינדיקציה מצויינת עבורה, אך זמן ההמתנה והמפגש קצת מעיק. לדעתה ניתן לעשות זאת בפגישות אחד על אחד או בטלפון זה אפילו יועיל יותר.
דלית אריה, מורה בבית ספר תיכון שם מתקיימות אסיפות הורים פעמיים בשנה. האחת בתחילת שנה שנועדה לתיאום ציפיות והיכרות, השניה באמצע השנה לשיפור הישגים ואמדן תוצאות. היא כמורה אוהבת לפגוש את ההורים ולטענתה היום שאחרי אסיפת הורים חשוב לה מאד בתור מורה, כך היא יודעת פחות או יותר מיהם ההורים העומדים מאחורי התלמיד. על אף שיש קושי בלארגן ולשוחח עם כל ההורים בערב אחד ולעיתים אף לומר להם דברים פחות משמחים על ילדיהם, מה שאינו תמיד בהכרח נעים עבורה.
בכל זאת היא עדיין מציינת כי אסיפת הורים חשובה מאד לתלמיד, למורה ולהורה, ומכיוון שהיא מבינה מהיא חשיבותה של אסיפה זו שמטרתה הנוספת היא גם כדי לרתום את ההורה לבית הספר. "ישנם הורים, היא מוסיפה "שאינם מבקרים אף פעם בבית הספר מלבד אסיפת הורים, חשוב שיכירו את הסביבה בה מעבירים ילדיהם מחצית מחייהם".
****
סיבות נוספות שבגינן אני לא אוהבת ללכת לאסיפות הורים: (חוץ מהסיבה הבסיסית שבשעות אלו אני מעדיפה להתחפר בכורסתי). אני נכנסת לחדר והמורה, שמעולם לא ראתה אותי, ממצמצת בענין מופלא של תינוק שהגיח בלידה ורואה את העולם.
" לא מזהה"? אני מחייכת מבעד למשקף חמור הסבר שמתחת לפיאה מרופטת הסבר . "מממ. אני חושבת שכן. אבל נכוויתי פעם. אז לא מנחשת מאז.. "נכווית? מישהי נעלבה?", "מאד. טעיתי בזיהוי". "מה יש להיעלב?" אני תוהה ומזיזה את הפוני חמור הסבר שנכנס לי לעיין הימנית. "אהה". אני מבינה פתע. " חשבת אותה בטעות לאמא של ילדה ס פ ר ד י ה השם ירחם?"(לשוני הארורה. לשוני הארורה).
היא מעיפה בי מבט נוסף תכול תמים של תינוקת סקרנית . אני שומעת את הגלגלים במח שלה מסתובבים: 'מי זאת המשוגעת הזו ובעיקר מה הקשר בינה לבין הילדה המקסימה והצייתנית עם עיני הכוס קפה הצלולות'? (כן. סורי. זאת אני. נעים מאד. לבושה ככה חמור סבר אבל דקה לפני כן היו לי עגילים מתנדנדות ופאה עליזה. התחפשתי לכבודך. כמו חצי מהאימהות פה).
"מממ לא.". היא אומרת בזהירות. "לא ענין של ספרדיה. חשבתי אותה בטעות לאמא של ילדה ממשפחה של חוזרים בתשובה". אני מצטמררת. "אבוי. אני אומרת בחלחלה. " התיתכן השפלה גדולה מזו??" היא נותנת בי שוב מבט מבולבל ומחליטה לא להסתבך.
"יעלי". היא מתחילה לנאום בפאתוס. " ילדה מקסימה. מצטיינת. מידות טובות, דרך ארץ, פשוט נפלאה, נחת". "א סאך נחת". אני מחייכת אליה, "ברוך השם. תודה על הכל". מתרוממת מהכיסא ויוצאת. ההופמן שאחריי כבר נכנסת. המורה מעיפה בה מבט ממצמץ תכול וסקרן. הכל עניין של מבט וגישה.
]]>
