לדחיה החברתית אין כללים ברורים, היא יכולה לחול או לעבור על כל ילד ברמה כזו או אחרת וזה עדיין נחשב נורמלי וטבעי. הדחיה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, למרות מגרעותיה נחשבת כאלמנט מחשל, אך (וכאן מגיע הסיוג המתבקש) כאשר הדחיה אינה באה לידי פתרון בתקופה ממושכת יכולה להיווצר בעיה, הילד הדחוי עלול לפתח מצוקה נפשית שיכולה לבוא לידי ביטוי בירידה במצב הרוח, חוסר תאבון, הסתגרות, ירידה בלימודים ובמצבים קיצוניים לדיכאון.
ראשית כל עלינו כהורים לשים לב אם אחד או יותר מהסימנים מופעים אצלו, זיהוי מוקדם יכול למנוע התדרדרות מיותרת. צריך לזכור שכל בעיה חברתית שנוצרת היא דבר טבעי אך במידה והיא יוצאת מכלל שליטתו של הילד והוא צריך עזרה אנחנו כהורים חייבים למלא את תפקידנו ולסייע לו.
איך נוהגים בשעת משבר?
הקשיבו לו
הילד מגיע סוער או לחלופין אתם מזהים הסתגרות יוצאת דופן, נסו לדובב אותו בצורה נעימה לא חוקרת ומלחיצה, הקשיבו למילים הנאמרות ונסו לחלץ מהם את הנקודה המרכזית המעיקה עליו, כאשר תבינו את מקור המצוקה יהיה הרבה יותר קל לנהל שיחה ממוקדת ויעילה.
הציעו מס' פתרונות
במידה והבעיה היא יוצאת דופן וחריגה יש לפעול במיידי על מנת למגר אותה, אך אם הבעיה נעוצה באופיו של הילד בשילוב קושי חברתי, הציעו לו מס' פתרונות. הצעת הפתרונות והחשיבה היא הפתירת הבעיה באופן חלקי, הילד לומד להתמודד עם הבעיה ולהכיר טוב יותר את עולמו הפנימי האישי ולהבין את המצע הזה שנקרא 'חברה' ועד כמה הוא צריך לפתח כישורים ומיומנוית על מנת להשתלב בה.
השתתפו עימו
השתתפות בפתרון שבחרתם היא חלק מהתהליך אך שימו לב שלא לעשות זאת במקומו. הליווי ותחושת ההגנה שהורה אמור להעניק לילדיו צריכים להיות במינון הנכון. כאשר אתם בוחרים עימו את הפתרון היעיל, צרו לעצמכם מקום שבו תהיו חלק אבל לא החלק העיקרי, על מנת לתת לו ביטחון ומקפצה לקראת המשימה לעיצוב חייו החברתיים.
אל תקחו את זה באופן אישי
הורים רבים נוטים להעלב אפילו יותר מילדיהם כאשר הם שומעים כי הוא 'דחוי' או נכשל חברתית. זה לא הזמן המתאים נכון שזה כואב, אבל זיכרו כי יש פה הזדמנות נפלאה לפיתוח מיומנות חשובה ביותר בחייו של הילד, אל תפספסו הזדמנות זו, נצלו אותה ופעלו נכון ובאופן שקול.
]]>
