ריחות הפלסטיק והניירות הטריים באוויר, עוטפים יחדיו ספרים ומחברות, והילדים כבר מכינים את הציוד וכלי הכתיבה בקלמרים ומניחים הכל בילקוטים החדשים או המחודשים. חלקם הגדול כבר שמח להיפרד מהחופשה, ולחזור לספסל הלימודים, לסדר יום ולחברים האהובים.
גם אני שמחה, אבל בשקט, כי אסור לומר בפרהסיה, האמהות בגינה מוחות דמעה, ואומרות "אויש, שגרע" וטוענות כי הן נהנות שהילדים צמודים אליהם, אוכלים יחדיו, ישנים מאוחר ו"חוגגים" בכיף.
ואני? אני אומרת בלב, קישטה חופש!! בואי שגרה!! שגרה מבורכת ואהובה. שגרה מסודרת וטובה. מחכה לקבל את לוח השנה הממוגנט מבית הספר, לשים על המקרר ולדעת מתי הם יוצאים, מתי הם חוזרים, מתי לובשים חולצה לבנה ומתי מסיבת קבלת הסידור. הכל מסודר, אחלה סידור.
אמנם כבר בתחילת השנה מגיעים להם ימי החגים ומוציאים שוב מהשגרה (ותמיד גורמים לתהיה מדוע לא עושים את החופש בחודשים אלול-תשרי, ופוטרים אותנו משתי הציפורים במכה??) אבל עדיין בסופם שוב "אחרי החגים" ושגרתיות ארוכת טווח. אז אם את מרגישה כך, אל תחשבי שאת לבד, שתדעי שיש עוד הרבה לבבות מחייכים, ומצפים בכיליון ליום תחילת הלימודים, לראות אותם עם הילקוטים הגדולים על הכתפיים, לנשק ולחבק ולשלוח בשמחה לעוד יום של שגרה, יום של לימוד ומשחק.
יש עוד אמהות שהשגרה מאפשרת להן לשמור על שפיות, ובזכותה הן מקבלות את הילדים כשהם חוזרים מהמסגרות עם חולצות מקומטות, והמון חוויות בחיבוק אמיתי מכל הלב של אמא.
בואי שגרה אהובה, ונצעד יחד לשנה חדשה, שתהיה זו שנה טובה.
]]>
