"יש חשיבות רבה שילד ידע שהוא יכול לפתוח את ליבו ולהיות מוגן משיפוטים ומכעסים. לפעמים, מרוב דאגה לילדנו, כשהוא מספר לנו על משהו לא נעים שקרה לו, אנו מגיבים בהאשמה וכעס, והילד לומד, שלא כדאי לספר. אנו חשים אשמה כיון שלא תמיד אנחנו מצליחים להגן על ילדינו, והילד רואה את עוגמת הנפש ואת התסכול שלנו והוא חש. שאותו עמוד איתן שהיה רוצה להישען עליו – אינו יציב דיו, זה לא אומר שאיננו חרדים כשאנו שומעים חלילה על פגיעה בילדנו, מדגיש היועץ מוטי זולברג, אבל כשאנחנו נמצאים אתו, הרינו המשענת שלו.
במסגרת התקשורת הזורמת שלנו עם ילדינו, יש חשיבות רבה שיספרו לנו מה קורה אתם במשך היום. העניין שנגלה בסיפורם יעודד אותם לפתוח את ליבם ולספר. אין צורך לשתול בליבם חרדה ודאגה מפני מבוגרים, אלא להבהיר להם, שאינם הולכים עם אף אדם ללא ידיעת ההורים - "אני חייב לבקש רשות מההורים שלי".
כן. גם אם הוא בר מצווה, וחשוב להסביר: אתה אמנם גדול אבל אתה שומר על עצמך ואתה יודע שגם אנו שומרים עליך." והעיקר, מדגיש זולברג שוב, להשקיע מאמץ בקשר טוב של הורים וילדים, כך שכל אדם מבחוץ ייתקל בטירה בצורה של קשר ומוגנות משפחתית ראויה.
נועה אריאל היא בובנאית שיצרה הצגה בנושא לילדים בגיל הרך שמתאימה במיוחד לציבור חרדי. והשאלה שלנו אל נועה, היא איך מדברים על כך עם ילדים? "ההצגה מספרת על ציפורים ביער, ציפור גדולה שיוצרת קשר סודי עם ציפור קטנה, משחקת עימה משחקים שנראים תמימים ולבסוף מנקרת אותה.
אנו מראים לילד את שלבי יצירת הקשר ומדגישים כי סוד שיש להסתירו אינו ראוי, ויש לפנות למבוגרים מוכרים ולספר עד לקבלת עזרה." אומרת נועה אריאל ומוסיפה: "ההצגה שומרת על נקיון דעתם ותמימותם של הילדים, אך בונה להם תבנית פעולה למצבי מצוקה, וכן נותנת להורים כלים לשיח נכון ומקבל עם הילדים." ההצגה, שמוצגת על ידי נועה אריאל עצמה לבנות, ועל ידי שחקן חרדי לתלמודי תורה, ותתורגם בזמן הקרוב ליידיש, יכולה להיות כלי נפלא לקידום הקשר והדיבור בין הורים לילדים בכלל, ולעסוק באופן עדין בנושא המוגנות בפרט, ולעורר בילד את הרצון לשתף.
נועה אריאל, noaariel3@gmail.com
]]>
