בא לי להמשיך להיות בחופש. כל האלול הזה הוא קשה לי מאד. עצוב כזה, אין לי הסבר, אני רוצה להישאר בחדר שלי ולא לצאת ממנו. הכי טוב לי כאן עם עצמי. אני לא רוצה לאכזב את הורי היקרים, הם ממש מתרגשים. אני רוצה להסביר להם שאין על מה אבל הם... פשוט מתרגשים.
אני לא נחשב כזה גרוע, אני תלמיד בינוני. מצד אחד אני רוצה להיות צדיק ולהתחזק ביראת שמים. מצד שני קשה לי, קשה לי מאד. אני לא מבין את דפי הגמרא, לא מבין את רוב מה שנלמד... אז למה לי כל זה. אני הולך ל"ישיבה בינונית" - ככה אמרים על הישיבה הזו. אני בינוני. אבל אולי תחושה זו תעבור לי בעוד כמה ימים.
אבא ואמא היקרים שלי, למרות זאת, אני רוצה לומר לכם שאני אוהב אתכם. אני עושה זאת בשבילכם. תמשיכו להתפלל עלי, בסוף זה יהיה שלי ובשבילי. אוהב אתכם.
***
ישנם כאלו ילדים שתחילת שנה עבורם היא לא ממש חוויה מרגשת, תחילת שנה עבורם יכולה להיות אפילו סוג של סיוט, המעבר בין בית הספפר לישיבה אינו מתאים לה ולמבנה האישיות שלהם והם לפעמים נופלים בין הכסאות, אם אנחנו בתור הורים נשכיל לדובב ולדבר עם ילדינו, לפרוט על מיתרי ליבם הקטן ולהבין את שמתחולל שם, נדע גם כיצד לעזור להם, נבחן את יכולותיהם וכישוריהם האמיתיים, ולא את אלו שאנו רצינו מאד שיהיו להם. למצא לו מסגרת שתתאים עבורו, גם אם השנה התחילה, ויש לנו ציפיות גבוהות כי אנו תמיד רוצים רק בטובתם, נבדוק היכן אנו יכולים לסייע להם, להתאים להם את מה שהולם אותם ולאו דווקא עונה לצפיותינו כהורים.
בהצלחה בשנה החדשה...
]]>
