קושי נוסף הניצב בפני ההורה הוא הציפיה וההערכה כמשוב מהילד העולה לכיתה א', כביכול שלב זה נתפס כשלב התוצאות, איך אנחנו בתור הורים מקבלים את האישור שהעמל שלנו היה שווה עד כה? הנה הזאטוט שלנו הפך לאישיות נפרדת מאיתנו, ומשקף במידת מה את החינוך ששתלנו בו.
צריך לזכור כי על אף הרגשות, ההתרגשות, הציפיות והאהבה הגדולה שאנו רוכשים לילדינו, הילד הוא זה שעולה לכיתה א' בשלב הזה. הזיכרונות שלנו בתור הורים על ימי בית הספר, מורינו והפעילות החברתיות שנטלנוו בהן חלק אינן רלוונטיים לגביו. מבחינתו זה דף חדש עבורו ואנו צריכים להשכיל ולתת לו את הביטחון לצעוד אל היעד בביטחה, לחצים ופחדים מיותרים המושלכים על הילד יכולים ליצור סתם מתחים מיותרים בין ההורה לילד. יחסי ציפיה ואכזבה שיכלו להמנע במידה ונכין את עצמינו מראש.
מוכנות הורית לכיתה א'אז כן, יש דבר כזה לפני שאנחנו דואגים שילדינו יהיו מוכנים לכיתה א', בואו נדאג להכין את ההורים שביננו. למתן ציפיות, להתרגש עם הילד במידה מאוזנת ולא שתערער את ביטחונו, לתת לו עצמאות להתכונן לכיתה א' בעצמו, ולא להשמיע משפטים מיותרים כגון: "עם התנהגות כזו לא תוכל לעלות לכיתה א'" משפט הרווח בחופש שבדכ' נובע מחרדת ההורה, כאשר הוא מזהה התנהגות שנראה לו כי תהווה לילד קושי בהמשך. אמנם לעלות כיתה הוא אחד הארועים המרגשים לנו כהורים אך אל נשכח שיש לנו אחריות כלפי ילדינו הרכים, היו מתונים שמחים ואוהבים.
כמה טיפים שיעזרו לכם לעבור את שלב ההתארגנות:
