כי במקום שקט ושלווה, ה-"יום כיף בחוף" נשמע פחות או יותר כך:
"אל תזרקו חול!"
ולא שזה יעזור. לילדים יש נטייה כזו לזרוק. כל דבר. למה? להם הפתרונים. יתכן שזה שווה מחקר.
"לא, אתה לא יכול להאכיל את הציפורים"
כי אם התחלתם, זה לא יפסיק והם יעוטו בשיטת חבר מביא חבר על האזור השקט שסוף סוף מצאתם, ולא כך תכננתם את יום החופש שלכם.
"אתם חופרים מנהרה לסין?"
תנו לילד את חפירה וחול רך, ואתם מסודרים לשעתיים של שקט תעשייתי, שבסופן תגלו מנהרה שיכולה להתחרות בקלות עם התוצרים האדריכלים מהקיץ שעבר של ידידינו מעזה.
"המים קרים מידי מכדי לשחות"
השקר הלבן (או תכלת-טורקיז יפהפה ומהפנט) הנפוץ ביותר. כי לא תמיד יש לנו חשק להיכנס למים, שאז כל עניין ההשגחה והאחריות מכפיל ומשלש את עצמו. אז אנחנו טוענים שהמים קרים מידי. לרוע המזל, זה מסוג התירוצים שאפשר לשלוף רק פעם בהרבה זמן.
"אל תלכו רחוק מדי!"
קו החוף יותר ממזמין לפתוח בריצה לכל אורכו. החלק המעצבן? אתם אמורים לרוץ אחריהם.
"איזה יופי של צדף! כמה עוד את יכולה למצוא?"
אחד המשחקים הטובים ביותר שהומצאו אי פעם על החוף.
"כן, אני אכסה אותך בחול"
יתכן שפעם גם אמרת "אני אקבור אותך בחול". למרות הקונוטציה המאיימת, ההנאה של הילדים כשהם מכוסים לחלוטין בשמיכת חול? פרייסלס.
"איזו טירה גדולה!"
אוקיי, זה לא הטאג' מהאל, אבל הם לא צריכים לדעת את זה. אופס. שוב שקר לבן. אבל היי, איך הייתה לכם סבלנות לבנות את כל זה?!
"הגיע הזמן ללכת!"
היה כיף!! נהנינו מזמן איכות וצברנו חוויות לחיים. ובכנות? כיף זה בערך המילה האחרונה שהיית בוחרת כדי להגדיר את היום האחרון. החול ילווה אותך לכל מקום בשבועיים הבאים, ושוב תבטיחי לעצמך שלעולם לא תחזרי על הטעות הזאת ואיזה פלא, תוך שבוע תמצאי את עצמך באותה סיטואציה.
"יהיה טוב יותר בפעם הבאה"
המנטרה שאת אומרת לעצמך לעתים קרובות לאורך כל מסע ההורות המרתק.
יש משהו ששכחנו? שתפי אותנו: מה המשפטים הקבועים שלך לילדים על החוף]]>
