הוא לא חופש עבורי, אולי לילדים כן, לי קשה. אני בנאדם שיגרתי במיוחד שונאת טיולי טבע ומסלולים, להכין טילי טילים של אוכל, סנדויצ'ים בכל מיני וראציות שיהיו מוגנות מפני השמש, שתיה מרובה, לחתוך פירות וכמויות של ירקות שישתיקו את מצפוני כאמא שדואגת לבריאותם של ילדיי גם בטיולים. באמת שאין לי כח לזה.
החופש מוציא אותי מדעתי. חייבת שיגרה. אז זהו, החלטתי שאורית ומיכל יסעו לסבתא לכמה ימים, את יוני ואוריה אני אשלח לאחותי הגדולה ואשאר עם 2 הגדולים.
אחרכך בוודאי אצטרך להשיב את חובי כמארחת יבואו כל מיני אחיינים חמודים אלי, אני אצטרך לארגן פעילויות מאתגרות כדי שלא אשמע את צמד המילים "משעמם לי" מכל פינה מתבקשת בבית הישר לתנוך אזני העדינה.
הפעם נחפוש שבוע מאורגן, התחלתי ברשימות, מוחקת וכותבת ושוב... זהו החלטתי, אני לא מוותרת אני עושה חופשה ממוקדת. מראש אני קובעת, אני מבינה שאני אדם שיגרתי, אצור לי שיגרת חופש משלי ככה אתגבר על חרדת החופש שלי.
ולא!! השנה בלי מסלולים מסוכנים. נמצא תחליף, עדין ורגיש יותר. בכלל אני לא מבינה מה מהנה כלכך בללכת שעות במסלול יבש, כדי לראות מעיין או נחל כלשהו. נסרחים ונגררים, נו.. אי אפשר ככה. זה מעייף באמת.
אולי אני אמא איומה שאינני מבינה ללבות נעריי ואת אהבתם למסלולי ארץ ישראל. אני לא.. אני פשוט פוחדת אולי הם ימעדו, יפלו, יחליקו וכל מיני כאלו מחשבות איומות ובצדק. קרו מקרים מעולם. על אף השתדלותי לחשוב חיובי, אינני יכולה לדמיין אותם צועדים במסלול כזה או אחר.
אז מה שאעשה פשוט ארגע, אני לא חייבת להיות נחמדה מדי ולהתיר להם משהו שישאיר אותי בחרדות עד לסוף היום, כשאראה אותם שוב בבית. פשוט אתכנן חופשה מעניינת שתתאים להם ולי ולפי התקציב העומד לרשותי.
האמונה היא חלק בלתי נפרד ממשימת גידול הילדים, אני תמיד מזכירה לעצמי שאני רק בסה"כ השליחה לשמור עליהם. על ילדיי שניתנו לי במתנה, משתדלת להרגיע כך את חרדתי ולא לשדר אותה לילדי, כדי שיגדלו בריאים בנפשם.
חופשה מצריכה תכנון מוקדם, כדאי שתהיי מתוכננת הפעם (כן, ממש דיברתי לעצמי) ..לפחות תנסי.
]]>
