כל כך מעט זמן עבר, והנה היום בצהרים, היא משחקת עם הבובות שלה, ואני שומעת אותה אומרת לבובה דודי בדיוק מה שאני אמרתי לה: "בובה דודי, קודם ארוחת צהרים, ורק אחר כך אוכלים ממתקים!".
לפעמים זה נחמד. כשאני בטוחה בעצמי שנהגתי כמו שצריך, עולה בי חיוך לשמע המשחק עם הבובות שלה והחיקוי שלי. אבל לפעמים המראה הזו שהיא שמה לי מול העיניים קצת מציקה מרוב שהיא מסנוורת.
אני לא אוהבת לשמוע אותה כועסת על בובה שושי כמו היום לקראת הערב. נכון, בובה שושי לא הסכימה לשתף את בובה דודי במשחק, ונכון שאני תמיד דרשתי מהילדים שלי לשתף את האחים שלהם. אבל היום, כששמעתי אותה דורשת את זה, בדיוק במילים שלי, הבנתי שזו לא ממש דרישה הוגנת. מותר לילד לשחק לפעמים עם עצמו במשחק של כולם. אבל היא חוזרת על הטעויות שלי.
אני בספק אם אמא נעמה הקטנטונת שלי יודעת שבעיניי זו טעות, גם אם אני הייתי הדוגמה האישית. אם בזמן אמת, כשאני דרשתי ממנה לשתף את אחיה במשחק, זה קומם אותה. ודאי שלא נשארה לה איזושהי צלקת רגשית מזה, כמו שהפסיכולוגים אוהבים להזהיר, אבל זה לא מספיק. היא מעבירה את המחדלים שלי לדור הבא, וזה לא נעים.
כשהיא משחקת עם הבובות שלה ואני בקרבת מקום ויכולה להאזין, המבע על הפנים שלי מתחלף כל הזמן. יש רגעים שאני צוחקת מרוב נחת, ואחרים שמחזירים אותי אחורנית. לפעמים לפעמים אני נבהלת. לא ממנה - מעצמי. היא מחקה אותי, הילדה הזו, ואני קולטת, קצת באיחור, את עוצמת האחריות המוטלת עלינו כהורים.
מעניין אותי עד כמה אמא נעמה יודעת שהיא מחקה אותי, והאם היתה משנה את ההתנהלות שלה לו היתה אוחזת את זה. אולי אם הייתי יודעת שהיא מודעת, הייתי רגועה יותר עם עצמי.
יש דברים שאני מרגישה יכולה לתקן, כשהיא משקפת לי את עצמי. אם לא מולה - לפחות מול האחים הקטנים יותר שלה. יש דברים שלא. אבל אני יודעת שכל הורה טועה לפעמים מול הילד שלו, ובדרך כלל לא קורה נזק אמיתי. הילדים פשוט לומדים להתמודד בעולם שאינו מושלם כל כך.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא דואגת לעתיד הבובות. אם הן יגדלו מקסימים כמו נעמה שלי יהיה בסדר... מרגיז אותי שהיא לא למדה מהטעויות שלי, אלא את הטעויות עצמן.
אולי כשנגדל עוד, גם נעמה וגם אני, ואראה כמה היא תתעצבן כשבובה שושי שלה תחקה אותה, אוכל לצחוק ולהרגיע אותה. זה מה שעשיתי, אחרי הכל, גם היום בערב.
כדאי לספר להם מדי פעם על הטעויות שלנו, זה יכול להציל אותם, ואולי גם להצחיק אותם בעתיד..
]]>
