בעבר, רווחה האמונה בנוגע לחיי המשפחה, כי הנישואין צריכים להוות התחייבות ברורה לכל ימות החיים. מאז, עברו הרבה מים בירקון ומשרדי הרבנות הולכים ומתמלאים בזוגות שמבקשים לפרק את החבילה.
מבין המדינות המתועשות, שיעור הגירושין הגבוה ביותר בארה"ב. שם, כחצי מכלל הנישואין הראשונים מסתיימים בגירושין, ויותר ממיליון ילדים חווים את גירושי הוריהם מדי שנה.
בישראל, שיעור אחוזי הגירושין מטפס מאד בשנים האחרונות ועומד כיום על כ-27%.
ברוב מקרי התמודדויות החיים שמשפחה נורמטיבית חווה, נוצרת "התלכדות" משפחתית. כוח הליכוד המשפחתי מסייע לעבור את ההתמודדות שבאה באופן קל יותר.
בגירושין קורה הליך הפוך. הכוח המשפחתי מתפרק, המנוע הראשי המאחד את התא המשפחתי נפרד לשלוחות. מצד אחד, אתם נשארים אבא ואמא של הילדים. מאידך, כבר לא הורים "ביחד". זו מציאות מורכבת שגורמת לטלטלת עולמם הרך של הילדים.
הילדים הם הראשונים שעלולים להיפגע בעקבות תהליך גירושין שגוי. הם לא מבינים מדוע הוריהם לא יכולים להגיע לעמק השווה, ומקווים שיישארו יחד ומערכת היחסים תתוקן. אך לא כך תמונת המצב, ואתם תוהים אם נכון להמשיך לחיות עם תקשורת סדוקה ולנפנף בדגל "למען הילדים".
ההיגיון עונה תשובה שהרגש מתקשה לעכל: לא!
אווירה מתוחה בבית, אף אם לא נראית בעטיפה החיצונית של חיי המשפחה באופן ישיר, תהיה קיימת בתת המודע. זה לא שווה ולא מצדיק את אשליית הביטחון הזמנית.
אם נדחה את הגירושין במספר שנים, הדבר יקל על הילדים? לפי מחקר שעשתה ד"ר וולנשטיין בנושא השפעת הגירושין על ילדים, לא מדובר במדע מדויק בו ניתן לתת תשובות חד משמעיות. המציאות מוכיחה כי ילדים בגיל ההתבגרות נפגעים מהליך הגירושין ומאווירה גרועה בבית הרבה יותר מילדים בגילאים קטנים יותר. יחד עם זאת, אי אפשר לצפות כיצד יגיב כל ילד וילד לגירושין. יש ילדים הנפגעים יותר מיחסים קשים בין ההורים המלווים באלימות מילולית, ויש ילדים הנפגעים יותר מהליך הגירושין עצמו. אין תשובה מוחלטת בעניין וכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו המיוחדות.
כך או כך, האמוציות שולטות בגירושין, ומשפיעות על הילדים. כדי להתמודד איתן נכונה, חייבים להפריד שכל מרגש ולהניח מול העיניים את טובת הילדים בלבד, .כי האחריות לעתיד הילדים עדיין מונחת על כתפי האב והאם.
השפעת הגירושין על ילדי המתגרשים עלולה להיות רבת הרס מחד במישור הרגשי, החברתי, העתידי וכדומה, מאידך, בעלת כור היתוך בוגרת למבט על החיים. הדבר תלוי הרבה בבחירת ההתייחסות להורים.
נכון שנעלי ההליכה במסלול זוגיות ההורים נקרעו. אך על ההורים מוטלת חובה לנסות להיכנס לנעלי ילדיהם המתמודדים. לחוש את הלחץ ב"נעליים" אלו. לנסות להרחיב חשיבתם על מנת שלילדים יהא קל יותר לפסוע במסלול החדש שנכפה עליהם בגרושי הוריהם.
לגורית אלדר-אבידן, מחברת הספר "בשם הילדים", יש חדשות טובות להורים מתגרשים: בחלק ניכר מהמקרים, ילדים להורים גרושים הופכים דווקא לחזקים ובוגרים יותר מבחינת האינטליגנציה הרגשית והחוסן הנפשי, שספק אם היה מתפתח אצלם לו הוריהם לא היו מתגרשים. זו אולי לא חוויה משמחת במיוחד, אך מעצבת ולא מרסקת.
כמובן, האפשרות של שני הורים הנשואים באושר ואוהבים את ילדיהם, היא עדיין הדרך האידאלית לגידול הילדים. אלא שלעתים רבות, ייטיבו ההורים אם יחליטו לשים קץ למערכת נישואים גרועה ולא יספרו לעצמם שהם נשארים ביחד למען הילדים. כי דווקא למען הילדים, על ההורים להיפרד ולמנוע מהם לראות דגם של נישואים גרועים, רצופים כעסים עצורים וגלויים, טרוניות וחשבונות. או, במילים ברורות יותר, עדיף הורה גרוש המתפקד כהורה טוב, מאשר הורה נשוי שהאומללות הופכת אותו גם להורה גרוע.
גירושין, זה תהליך שהמסקנה להיפרד הגיעה אחרי שכלו כל הקיצין, לאחר שהמצפון נשאר נקי בידיעה שניסו כל שיטות הטיפול שיש בם ולו אחוז קטנטן של יכולת לבנות מחדש את המערכת שהתערערה, בפרט כשיש ילדים בתמונה. ואחרי שעשו הכל בכדי למנוע את דמעות המזבח.
החלטתם להתגרש? זכותכם! אך זכרו: מהחובה כהורים לא מתגרשים.
]]>
