מיהו האשם האמיתי בנשירת בני נוער?

האם נכון להפיל את האשם העיקרי על הילד או אולי להתייחס ל"יצר הרע" שלו, ואיך ניתן בכלל ללמד להתמודד עם מה שאולי קצת גדול עליו ועלינו גם? "אין ילד רע, יש ילד ש(יצר ה)רע לו!.."

"יצר הרע"- מי אתה?

"הרב, סיגריה זה יצר הרע?.." שאל אותי פעם תלמיד מתחכם בישיבה בה לימדתי בעבר, מסתבר שהוא כבר עבר כמה וכמה אנשים, זה עונה בכה וזה עונה בכה והוא עדיין אינו יודע ומבין- האם סיגריה היא יצר הרע או לא. לצורך הבנת התשובה עלינו בעצמינו לצאת מיסודות והגדרות מהגן ולנסות להבין "יצר הרע" מהו.

האם כל תכונה רעה או מידה ותאווה באשר היא תכונה יצר הרע? האם סיגריה, קולה, מזגן, תאבון בריא וכדו' נמצאות בהגדרת "יצר הרע" המחודשת?

יצא לי לערוך בעברי "סקר" בכיתה נמוכה. חילקתי דפים לבנים וביקשתי לצייר בהם רק דבר אחד 'פשוט': את ה"יצר הרע". לא מאוד מפתיע היה לגלות שכמספר הפרצופים כך תפיסתם ותמונת המצב לציור של יצר הרע שבדמיונם.

כמובן שבנקל מזהים את אותם המושפעים מסדרות טלוויזיה למינהן המציירים להם דמות רשע עם קרניים וקלשון, אך היו גם ציורים מפתיעים בדמות שפתיים ואצבע מורה על שקט (לשון הרע), כדור משחק, מחשב, סיגריה ועוד..

ואמנם הראשונים אכן נחלקו במהות היצה"ר והגדרתו מהו. לדעת הרמב"ן (בהקדמה לספר איוב) יצה"ר הוא אכן מלאך חיצוני שאומר לו לחטוא וכן כתב הרד"ק הרמ"ע מפאנו וכמ"ש "הוא יצה"ר הוא השטן הוא מלאך המוות".

אך לעומתו סברו ראשונים רבים אחרים ובהם הרמב"ם ב"מורה נבוכים" והרבינו בחיי, שיצה"ר הוא הכח התאוותני השולט באדם בתוך עצמו ועליו להתגבר עליו (יש שדייקו זאת גם לשונית ממה שאנו אומרים "יצר הרע" ו"יצר הטוב" ולא יצר טוב ויצר רע כשלעצמם).

יש שיישבו מחלוקתם בזו ואף זו. אמנם ישנם כוחות הטבועים באדם לטוב ולמוטב אך כשם שיש מלאך שאומר גדל לכל כח יש גם מלאך המדרבן את הכוחות התאוותניים והוא היצה"ר הנוסף.

הנפש החיים אף חילק את הדברים למצב של לפני חטא אדם הראשון בו היצר היה חיצוני ולאחר החטא שנהיה חלק פנימי מהאדם עצמו.

למעשה אין נפק"מ גדולה בהבנת מהות היצה"ר באשר מטרתו די ברורה בלאו הכי וכל נושא הדיון הוא באשר למהות עצמו.

גם אם נניח שהיצר הרע והיצר הטוב אינם יצורים פיזיים וביולוגיים במלוא מובן המילה, אלא כשם שלגוף יש מערכות שונות כמערכת עיכול, מחזור הדם, עצבים, נשימה ועוד, כך קיימת מערכת של רצון, תשוקה ותאוות שהיא יצרית יותר מביולוגית/

אך תוצאותיה לטוב ולמוטב הן ביולוגיות מובהקות, החל מתאווה למזון וליצר המין וכדו' שמקורם בצרכים ביולוגיים של האדם ותוצאתם החיוביות הם המשך קיום המין האנושי..

לפי זה קל להבין שהיצה"ר אינו כזה "רע". להיפך הוא "טוב מאוד" כמובא בפסוק המפורסם "והנה טוב מאוד", וכן במדרש מבואר כי אלולי יצה"ר אדם לא היה בונה בית, נושא אשה, מוליד ילדים ונושא ונותן למחייתו.

לאמור- מקור כל היצרים הינו חיובי וקיומם טוב בתכליתו משום שבלעדיהם אי אפשר לתפקד.

וכאן השאלה עולה, אם כן מה לנו כי נלין על המערכת היצרית הזאת ומדוע יכונה יצר הרע כך ויעודדונו חזור ושנה להילחם נגדו?

אלא, שדרכם של אותם יצרים להפריז בדרישותיהם למעלה מן הצורך ואינם יודעים שובע מהו. ולפי"ז ההבדל בין יצר הרע ליצר הטוב הוא במינון ובפרופורציה. כל עוד שזה לא "חריג" ומתעל את כוחות הגוף והנפש אזי המונח המתאים הוא- יצר טוב, כאשר המציאות מוכיחה שנחצה קו לרעה סימן שזהו עבודה של היצר הרע. המלחמה היא לעצור בזמן ובמקום הנכון והמותר.

כמבואר שבשונה מהנוצרים שראו איסור גמור ומוחלט בחיי אישות, הידות מקדשת ורואה צורך ועניין קדוש בחיים שכאלו, אך רק בתוך המסגרת הכשרה והמותרת השומרת על המינון הנכון והכשר ובמסגרת המותר עפ"י חיי התורה וההלכה, אחרי חופה וקידושין ובזמנים המותרים.

יצר הטוב לפי"ז הוא הרצון והשאיפה למעשים שבעצם הם ובים בלי סוף וצריך מלחמה להוסיף עוד ועוד מהם.

על מהותו ניתן ללמוד עוד מפגישת יעקב אבינו עם מלאך החבלה שנלחם בו כאשר שאלו לשמו והמלאך ענהו- "למה זה תשאל לשמי" בכך נתבאר במפרשים כי המלאך עונה לו ומרמז בכך כי ליצה"ר אכן –אין שם!

המהות וצורת היצר עשויה תמיד להשתנות.. "אותה גברת בשינוי האדרת".. במהר"ל מביא שהיצה"ר דומה למים, שצורתם וצבעם משתנה לפי הכוס בה הם נמצאים.

גם נסיונות היצר הרע משתנים לפי הדור ונסיונותיו ומתאים עצמו לדור כאמור. "יצרו של אדם מתחדש עליו" לא רק בכל דור אלא "בכל יום" כפשוטו.( קידושין ל:)

מקובל אגב כי בעוד דורות קודמים (לפני חורבן השואה למשל) היו תמימים יותר ולא היו נגועים הרבה ב"סור מרע" אך לעומ"ז גם לא ב"עשה טוב", הדור שלנו למשל התרבה מאוד ב"עשה טוב"- הקים מאות ישיבות וכינוסים לתורה ולמצוות, אך גם ה"סור מרע" שלו גדל והלך, ונגעי הדור והפריצות והנסיונות הקיימים נהיו חריגים וחזקים מדורות עברו. בכל דור היצה"ר עובד קשה

מהי מטרתו?

היצה"ר נמשל לזבוב העומד בין שני חדרי הלב. זבוב לא ניחן בפה או בעוקץ היכולים ליצור חור, אך הוא יכול להרחיב חור קיים. אף היצה"ר הוא "לפתח חטאת רובץ" – מחכה שייווצר חור באמונה, השחתה קלה במידות וכדו' ומשם הוא כבר ימצא את דרכו רח"ל להרחיב את החור.

משל לאדם שהיה קמצן מאוד, ומרוב קמצנותו בחר לחסוך בהוצאות מגורים ולישון בחנות שבה עבד לפרנסתו, כשהגיע לפרקו החל לדבר עם השדכן שיחפש עבורו שידוך מתאים, אך הלה מיד העמידו על מקומו בטענה שאף אשה לא תהין לגחמתו ותחיה איתו בחנות, לכן ראשית כל עליו למצוא לעצמו בית נורמלי.

הקמצן הבטיח להשיג בית, אך המשיך לחשוב בליבו איך חוסכים. הלך הקמצן מדלת לדלת ברחובה של עיר וביקש להשכיר מקום זעיר בבית ורק לדפוק בו מסמר ולתלות עליו את הכובע והחליפה, לפעמים גם איזה שקית או שניים..

אנשים טרקו לו את הדלת וחשבו שהשתגע, עד שהוא "נפל" על איזה רודף בצע שהסכים למכור לו במאה רובל. הקמצן התמקח מעט, ובסוף סגרו על עשרים רובל.

באמצע הלילה הקמצן דופק בדלת.. בעה"ב פותח לו את הדלת טרוט עיניים, וההוא אומר : באתי לתלות את הכובע!..
למחרת מגיע ותולה איזו שקית מסריחה ומשאיר אותה שם ליומיים.

בני הבית פתחו ונדהמו לגלות שם נבילה של חתולה!.. אחרי יומיים הוא בא עם עוד שתי שקיות כאלה.. סופו של דבר- בעה"ב ארז את המשפחה והחפצים וברח מהבית!
בא הקמצן ואמר לשדכן.. אתה רואה גאונות? השגתי וילה בעשרים רובל!!

הנמשל הוא על דרכו של היצה"ר כמובן, על אותו מנוול ש"לפתח חטאת רובץ".. מפרגנים לו לתלות מסמר בגלל איזה תאווה שלנו שנח לנו להקשיב ליצה"ר אבל בסוף הוא משגע אותנו כל כך שאי אפשר לחיות איתו יותר!

אך באמת יש להבין כי המטרה הראשית של הקב"ה ביצר הרע הוא לא ההכשלה בחטא כפי הנראה לנו בפשטות, אלא ההתגברות עליו, רואים זאת גם מהמפגש של יעקב אבינו עם המלאך, שר צבאו של עשיו שנזדרז לומר שירה מיד לראשונה בחייו ולכן מיהר מיד אחרי שיעקב ניצחו. השלמות והשירה שלו נאמרה דווקא כאשר התגברו עליו ולא הוא עליהם להחטיא משום שהמטרה- גם של היצר הרע היא שיתגברו עליו בסופו של נסיון.

החל ממתי מופיע היצה"ר?

מחד אנו מורגלים כי "יצר לב האדם רע מנעוריו" מאידך ממשיכים להתפלל "אל ישלוט בנו יצר הרע" כדבר נרכש. מפורסמת המחלוקת בגמרא בין רבי לאנטונינוס על שעת הופעתו אצל האדם מרחם או מלידה.

"יצר לב האדם רע מנעוריו", האמנם?

בשונה מהתפיסה המקובלת הרש"ר הירש זצ"ל כתב וביאר "מהי משמעות הנעורים? ההוראה המקורית של "נער" היא לנענע ולהשליך מעליו.

צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם, רשמים טובים או רעים אינם נקלטים בם דרך קבע. טבע הנער עודנו בתכונתו המקורית טרם התעטף בטלית של חנופה, עודנו "מנער" מעליו רשמים טובים ורעים. מעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים. אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע ומרושע! מי שמכיר ילדים יודה: לא, אין זה נכון.

הנוער אינו מושחת, יצר לב האדם אינו רע מנעוריו, לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. בזמנים רגילים מספר השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים.

אמת- צעירים עלולים לעשות רע שכן טרם הורגלו להיכנע לעול מצוות. שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול ובשאיפתם לעצמאות "ינערו" עול זה מעליהם".

והנה למרות האמור לעיל נאמר בפרשה: "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" ובפשיטות נאמר כאן כי הקב"ה אומר כי מכיון שיצר לב האדם רע מנעוריו לכן לא יוסיף להכותו?

מבאר וטוען הרש"ר זצ"ל, כי כוונת הפסוק היא דווקא הפוכה מהמשתמע, האמת היא שיצר לב האדם טוב מנעוריו, אלא הקב"ה אומר כי אפילו בדור שונה בו יהיה ההיפך מהנורמלי ויצרו של הנער יהיה רע גם אז לא יהיה שוב מבול!

אך מרגלית נאה מצאתי בפסקי תו"ס (סוף נדרים) שמביא שהמלאך שמלמד תורה בבטן הוא היצר הטוב כיוון שאותה תורה היא הגנה שמגנא ומצלא מפני היצה"ר שקיים בולד כבר משעת יצירה (כמו שרואים שעשיו היה מפרכס לצאת כבר מבטן) (או לכה"פ שולט באדם משעת יציאה אך קיים בו משעת יצירה- כדעת החיד"א) וכמובא במה שנחלקו רבי ואנטונינוס בגמרא.

ולעניין היצה"ר אין חילוק בין בן לבת ולכן המלאך מלמד בבטן את אותה תורה לכל תינוק ותינוקת וממילא מובן גם עניין נוסף שלכן משכח להם כשיוצאים מהבטן כי כעת כבר יוכלו ללמוד ולהגן על עצמם בכח לימודם העצמי ויגיעתם במלחמת היצה"ר דאל"ה לא יהיה להם בחירה ח"ו (והחיד"א שאל מכך שיעקב ג"כ רצה לצאת והרי היצה"ט בא רק מגיל י"ג שנה וצ"ב בזה עוד)

בכתבה הבאה - על שאלת המיליון: "איך מתמודדים עם היצר הרע?"...

אבי אברהם, מלווה רגשי רב תחומי לנוער נושר וקבוצות סיכון ומעביר סדנאות לקידום והעצמה בשפת המוזיקה
לפניות והארות: avrahamx2@gmail.com

]]>