השבוע ביקרתי כמו הרבה בזמן האחרון בגן שעשועים על מנת להעביר את הזמן עם הילדים הנמצאים בחופש.
מצד אחד של הגינה ראיתי אמא אחת חובקת תינוקת בידיה ובשניה מלטפת את הראש של בנה.
אחר כך היא טיפלה במסירות וסבלנות בשני קטנים נוספים שהתרוצצו סביב, חייכה וצחקה עימם והיתה איתם ממש בכל רגע ורגע.
מנגד עמדה אמא אחרת שישבה על ספסל והתעסקה בנייד שלה. היא שלחה את הבן הגדול לשחק עם הילדה הקטנה, וכל פעם שהילדה ניסתה לדבר איתה ולהפנות את תשומת ליבה לדרך בה היא משחקת, האמא הנהנה בראשה וסימנה לעברה עם היד כאומרת עוד רגע אתפנה, וכך זה היה למשך זמן מה.
נכון, שתיהן הגיעו לשחק עם הילדים. בעוד שהאחת חווה זמן איכות אמיתי עם הילדים ובונה עימם קשר, השניה עסוקה עם כל דבר חוץ מהם ונדמה אפילו כי הם מפריעים לה.
לא תמיד צריכים השגחה צמודה אל הילד. לפעמים ניתן לו לרוץ ולהשתולל ורק נשגיח בו מרחוק בדיוק כמו מרים אך נשאל את עצמנו תמיד מה טוב יותר?
מה נחשב ליותר הורי?
מה טוב יותר עבור הילד?
התשובה לא תמיד ברורה כי דווקא ילד תלותי יגדל לפעמים להיות פחות עצמאי, ילד אחר שהיה פחות מושגח יגדל להיות עצמאי למופת.
כמו בהרבה מקרים ומצבים בחיינו התשובה אינה חד משמעית. גם כאן חשוב לאזן בין תלות לעצמאות ולפקוח עין שלא נהפוך לדבק של הילדים, מצד שני להשתדל לא להגיע לזנחה רגשית בעיקר.
ולכן, טוב שילד גדל ברוב המקרים עם שני הורים שאולי אחד מחזק אצלו את הביטחון והעצמאות. ואילו השני מפתח אצלו תלות והילד נמצא מאזן ביניהם. וגם משה רבינו שנשלח אל מצרים בהיותו עולל ללא הורים, אבל עדיין עם השגחה מרחוק הפך להיות המנהיג מספר אחת של עם ישראל.
]]>
