מי שמתבונן בה רואה ילדה רגילה, עם מחשבות רגילות והתנהגות רגילה.
ובכל זאת, מזה שנתיים היא מרגישה בלתי נראית. האנשים שאמורים להסתכל עליה, לא עושים זאת. ולא באשמתם.
לפני שנתיים גילו לאחותה הקטנה סרטן בקיבה, ומאז, כל ההסתכלות והמבט והיחס מופנים רק אליה.
בית חולים. אשפוזים. טיפולים. הקאות. בכי. דמעות. חרדות ופסיכולוגים.
למי יש זמן לילדה בת שמונה רגילה ובלתי-בעייתית כלל?
אוהד הוא ילד, לא סתם ילד. "ילד שקוף מאד".
אימו סובלת מדכאון אחרי לידה ואביו נלחם ונלחם ובשעת מלחמה נעלם.
שימי דואג לאימו, לאחיו בן השמונה הקטן ממנו בשנה, הוא ילד ממושמע ומופנם.
אין לו דרישות מיוחדות...שקופות.
יש יותר מידי מהם.
ילדים שנסיבות החיים הביאו את הוריהם, ואת משפחתם, להתעלם מקיומם כמעט כליל, ללא רצונם וביטוי לאני שלהם.
מי ידאג לילדים השקופים?
מי הם בכלל הילדים הללו, שלא מספיק שמים לב אליהם?
ישנם שקופים ושקופים למחצה, אך השקיפות קיימת. ילדים אלו הם הטובים שבחבורה בדרך כלל. הם ממושמעים, מביאים ציונים טובים, שקטים ורציניים.
יש את הילדים המפרנסים שדואגים להורים החלשים, אלו המיוחדים שלא משמיעים שום ציוץ של רצון או שאיפה על מנת לא לעורר מהומה. בבמקרה של אח החולה במחלה פיסית ואין להורים פנאי או כוחות להיענות לצרכים הרגשיים של ילדיהם הבריאים - הם הופכים לשקופים, לבלתי נראים.
ויש את הילדים השקופים כתוצאה מהתעללות בכיתה. הם נופלים קורבן בגלל האופי שלהם, החולשה, וחוסר היכולת לעמוד על שלהם.
הילדים השקופים הללו הם אלו שצריכים את היחס ותשומת הלב יותר מכל אחד אחר. הם רוצים שיתנו ביטוי וחשיבות לקיומם. אתם, ההורים, יכולים לחולל שינוי ענק בחייהם.
שימו לב אל השקופים..
]]>
