אנחנו מתייחסים לבכי של ילדינו באופנים שונים ובעיקר משונים. יש המתייחסים לבכי כאל משהוא קטנוני שצריך לטפל בו שיעבור כמה שיותר מהר. חלקנו מייחסים תכונות שליליות לבכי כמו, ניצול, מניפולטיביות ואופי רע. כעת שאתם קוראים את הכתבה בראש נקי (מקווה שהילד לא צורח ברקע) אתם בוודאי שמים לב כי גם אם עלה בדעתכם בדל מן המחשבות האמורות, זה מגוחך.
ילדים בוכים כי דבר מה מציק להם. אנחנו עם יחסינו לבכי עלולים להפוך את התופעה הטבעית העוזרת לילדנו לקבל את צרכיהם, לתופעה שלילית.
אם אתם נענים באופן מוגזם לילד, הוא עלול להבין כי הוא יכול להשיג הכל באמצעות בכי (אין זה אומר כי באופיו ישנה תקלה, אלא אתם לימדתם אותו דרך רעה להשיג דברים). אם אתם לא נענים כלל לבכיו של ילדיכם הוא פשוט יהיה נכה רגשית. הנכון הוא להבין את הצורך בגללו הילד בוכה, ולענות עליו בצורה הגיונית, כך תשמרו על הצורה הטבעית והנכונה של הבכי.
לפניכם כמה הסברים על מהות הבכי ודרכי התמודדות נבונה:
-
בכי הוא שפה. ככל שיכול הביטוי המילולית של אדם היא קטנה יותר כך הוא בוכה לעיתים קרובות יותר. התינוק שזה עתה נולד בוכה בכדי לבקש דבר מה, הוא בעצם מדבר, גם שילד בוכה הוא מדבר איתנו צריך לזכור הוא אמנם יודע לדבר אבל יכולת הביטוי שלו עדיין מוגבלת, אפילו אנחנו כמבוגרים בוכים כאשר אנו חווים עומס רגשי שהוא בלתי ניתן לביטוי באופן מילולי.
-
לאחר שהבנו כי הבכי הוא שפה, נסו להבין מה הבכי אומר. אני רעב? פגעו בי? כואב לי? ככל שיכולת הפירוש שלכם לבכי תשתפר, היחס שלכם לבכי יהיה טוב יותר, והרגיעה בבית תגדל.
-
המנעו מלשאול "מדוע הינך בוכה? שאלה כזו רק תעורר בכי גדול יתר. הילד אינו יודע למה הוא בוכה, אם הוא היה יודע לבטאות את רגשותיו הוא פשוט היה מספר לנו.
-
מכיוון שבכי בא כתשובה לעומס רגשי כל שהוא, ההסבר "זה לא סיבה לבכות" הוא בנאלי לחלוטין, הילד חש באותו רגע כי אין סיבה טובה יותר לבכות. מה שאנו יכולים לעשות זה, לאחר שהילד יפסוק מבכיו להבהיר לו את הסיטואציה בה היה נתון, ולבאר לו איך ינהג בפעם הבא באופן שיקל עליו.
-
יחס שלילי לבכי, נותן לילד הרגשה כי אנחנו לא מקבלים אותו, והוא חש יחס הרסני של דחיה. הבליגו ולאחר שתרגעו בעצמכם, תתיחסו לבכי בצורה רציונלית ורכה.
-
הכילו את ילדיכם גם כשהוא בוכה, דווקא כשהוא בסערה רגשית נוצרת הזדמנות להתחבר אליו.
