בחופש הגדול שעות הפעילות המשותפת שלנו עם הילדים הולכת ומתרחבת, והדבר מצריך מאיתנו יותר תכנון. במיוחד כשמדובר בילדים עם הפרעת קשב שזקוקים יותר להכוונה ותיווך של ההורים כדי לתפקד בצורה מיטבית. האתגר מתעצם כאשר ההורה עצמו הוא גם כן עם קווים דומים, גם הוא זקוק למסגרת חיצונית שתסייע לו להתארגן, ועכשיו גם הילד תלוי בו.
הפרקים הקודמים בסדרה עסקו במשקפיים הוריים (הצורה בה ההורה חושב על ההתנהגות של הילד) ובכובעים הוריים (האופן בו ההורה תופס וחווה את תפקידו כלפי הילד). בפרק הנוכחי נעסוק ב"רמזור הורי", האופן שבו ההורה מיישם בפועל את תפקידו.
אפשר לתאר סוגי הורות שונים. למשל, הורה בנאי – מתכנן מראש את הפעילות, מגדיר ייעדים, קובע כללים. לעומתו, הורה כבאי – מגיב לאירועים, מתגלגל עם ההתרחשויות, זורם. לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות, פשוט כדאי לדעת מתי להתקשר לבנאי ומתי לכבאי. ההורה הבנאי מציע את העבודה בשיטת הרמזור.
"רמזור הורי" הוא כלי שמסייע להגדיר ולדרג את הצרכים לפי סדר חומרתם או חשיבותם בזמן נתון - ירוק, כתום ואדום. משמעות הדירוג היא שבכל זמן נתון ניתן להתמקד במספר מצומצם של מטרות, ויש לבחור את העיקר. הרמזור גם מגדיר להורה את עצמת הסמכות שהוא רוצה להפעיל.
רמזור הורי ברמה האסטרטגית: מהו מדרג הצרכים של הילד, מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, על מה להיאבק, במה לשאת ולתת עם הילד, על מה לוותר ועל מה לא. חלק חשוב בתכנון הוא תיאום בין צרכי הילד לבין המענים של ההורים: ההורה מודע לתמונה הרחבה של הצרכים של הילד, וגם למגוון המענים שיש ברשותו והוא יכול "לשחק" איתם בהתאם לצרכים. חלק מהמענים העומדים לרשותו נוגעים להוראה ישירה, לשכר ועונש, וחלקם עקיפים יותר ונוגעים ל"נוכחות הורית" – למעורבות שלו בשגרה בחיי הילד, למסרים שהוא מעביר לו עוד לפני שמגיע אירוע שבו הוא מנחה את הילד לעשות או להימנע מפעולה. ברמה האסטרטגית, רצוי להתמקד במספר משימות מצומצם עד להטמעה, הגעה לאוטומציה או מיצוי, ולאחר תקופה להמשיך ליעדים הבאים.
רמזור הורי ברמה הטקטית: מה עוצמת הסמכות שאני רוצה להפעיל כעת, ברגע נתון. ככל שהורה מודע ומכוון לסוג הסמכות שהוא רוצה להפעיל כעת, אדומה או כתומה, כך קל לו יותר לגרום לדברים להתבצע. לדוגמה, חזרנו אמש מחתונה בשעה מאוחרת, הילד לא מתעורר בקלות. האם שואלת את עצמה, באיזה רמזור אני רוצה להעיר את הילד עכשיו? אם היא תחליט על אדום - היא תפעל בסמכותיות חד משמעית, אם היא תחליט על ירוק – היא תחליט להניח לילד לישון, ואם היא תחליט על כתום – היא תנסה לשכנע, ותראה איך הדברים מתפתחים. החלטה כזו מאפשרת לה להיות ממוקדת והחלטית ("אין מצב שהוא לא קם היום"), להיות פחות מתוסכלת ("אני החלטתי על כתום, רק לנסות ולשכנע"), או להיות שלמה עם עצמה ("אני בחרתי להחליט שהוא יישאר לישון").
התחום הירוק: תפקידו לסמן להורה להתאים את העולם לילד. בתחום זה נכניס מטרות או התנהגויות שהחלטנו להעלים מהן עין, אם בגלל דרגת חשיבותן ואם בגלל שאנחנו מוכנים ללכת לקראת הילד ולהכיר בהיותו אדם העומד בפני עצמו. אין מדובר ב"כניעה" אלא בהחלטה מושכלת של ההורה להתעלם/לקבל התנהגויות ומצבים שונים, גם אם באופן עקרוני היה רוצה שהילד יפעל אחרת. הורות אפקטיבית בנויה על סדרי עדיפויות והתמקדות במה שחשוב / חמור ביותר. ההורים מבינים שהטעויות הן חלק מהחיים, ולא שואפים להכחיד את כולן. הם פועלים לצמצם כישלונות ולהרבות הצלחות, ולכן מתמקדים בנקודות המשמעותיות יותר. במרחב זה ההורים משתמשים יותר בעין העגולה ובכובע העגול, הם מתגמשים ומגבילים את הסמכות של עצמם, מעלימים עין או מאפשרים לילד לעשות כרצונו.
בכך הם משיגים מספר מטרות: הם משמשים דוגמה אישית לילד להתגמש ולהגביל את רצונותיו; הם מצמצמים חיכוך מיותר על דברים שאינם חשובים להם כעת; הם נותנים ביטוי ל"רוצה" של הילד בתוך תחום מבוקר ומכירים בילד כאדם העומד בפני עצמו עם בחירה חופשית ואחריות אישית.
הגוון הירוק אינו דיכוטומי, יש בו גווני ביניים, וככל שהמשימה הוגדרה כ"ירוקה" יותר, כך נתבסס בה על העיגול של הילד, נסביר לו, נשכנע, נרצה שהדברים יבואו ממנו, ואף נדע לוותר אם לא עלה בידינו. זהו המקום שאנחנו נותנים לכח החירות והרצון החופשי לבוא לידי ביטוי.
חשוב להבחין בין מתירנות והזנחה לבין הקלה בצורה שיטתית ומחושבת, ירוק אין משמעו שההורים התייאשו מהילד או מהסמכות שלהם, גם אין משמעה שההורים פועלים מתוך חוסר אונים או הזנחה. זו בחירה מודעת, מתוכננת לחנוך לנער על פי דרכו ולהתקדם איתו בהדרגתיות.
התחום האדום: תפקידו לסמן להורה להתאים את הילד לעולם. להקנות לו כלים להתאים עצמו לנדרש ממנו, לתרגל קבלת סמכות ועמידה בגבולות. לא רק בדיבורים, גם במעשים. מרחב זה מבוסס יותר על שימוש בעין שמאל ובכובע המרובע. הוא יוצא מתוך הנחה שאדם בנוי באופן שבריאותו הנפשית, החברתית והתפקודית תלויה ביכולות להכפיף את עצמו למציאות ולכללים, גם אם אינו מבין אותם ו"אינם באים מעצמו".במרחב זה יהיו התנהגויות שאסורות בחומרה או דברים שבחרנו כעת לעמוד עליהם.
חשוב לזכור שגם בתוך האדום יש גווני ביניים, ככל שמאדים, כך המעשה חמור יותר והסמכות יותר חד משמעית ונחרצת. בנקודת הקצה אין מקום ל"רוצה", פשוט עושים מה ש"צריך". יש פחות מקום להסברים והבנה של הילד, ויותר ציפייה להיענות להורה כמקור הסמכות. במרחב זה הביצוע מושתת על סמכות ההורה, גם אם הילד לא מבין כעת עד הסוף את הסיבה, כך הוא לומד להיות כפוף, לקבל סמכות, ולעשות גם משהו שהוא לא מבין. "פרה אדומה".
חשוב התיאום בין ההורים לגבי המטרות שתוגדרנה "אדומות" ולגבי התגובה למצבים בהם הילד לא ישתף פעולה. בתכנון מוקדם ניתן לצפות מתי עלולה להיות חציית קו אדום ולנסות למנוע מצבים כאלה.
חשוב לשמור מפני שחיקת האדום, ולכן במרחב זה יהיו מעט כללים או מטרות שעליהם עובדים בזמן נתון (מטרות שכבר הושגו אינן מצריכות שימוש במודל זה).
התחום הכתום: הוא שטח מרכזי וחשוב ביותר. תפקידו לסמן להורים את תחום הביניים המורכב, להתאים את העולם לילד ובהדרגה להתאים את הילד לעולם, וחוזר חלילה. בחלק זה ההורים מקנים לילד את המיומנות להשתמש בכח העגול ובכוח המרובע שלו-יחד, כפי שנהג משתמש במערכת ההנעה ובמערכת הבלימה של הרכב - במקביל. במרחב זה יש יותר מקום לשיח מנומק, משא ומתן, אך עם הצבת גבול. זהו גוון ביניים, בין האדום לירוק. הכלה של עמימות היות שהוא פחות מובנה וצפוי ביחס למרחבים האחרים, לפעמים נתגמש ולפעמים לא, בהתאם לסיטואציה. לפעמים נדרוש לראות נכונות של הילד 'ללכת לקראת' ופעמים הפוך. במרחב זה אנחנו מלמדים את הילד את יכולת הגמישות והגבולות שלה דרך דוגמה אישית. שימוש נכון במרחב זה תורם לביטחון העצמי ועצמאות הילד. כשהוא מקבל את מבוקשו, זה הישג שאינו מובן מאליו כמו בירוק.
לדוגמה, הורים הביעו תסכול מההשכבה לשינה שלוקחת זמן רב ומתישה אותם. בהדרכה, חילקנו את זמן ההכנה לשינה לשלושה מרחבים, הירוק - עד איזו שעה ההורים לא לוחצים על התארגנות לשינה. אדום, שעה בה ברור שהילדים כבר מאורגנים לשינה. כתום, זמן שמלכתחילה נתון למשא ומתן.
דוגמה נוספת, הורה לומד עם ילד גמרא. ההורה מדרג את הנקודות שבהן הוא רוצה לקדם את הילד: בתחום האדום יבחר את הנקודות הקריטיות ביותר לשלב זה, בהתאם לרמת הילד ויכולותיו ויתמקד רק בהן. בתחום הירוק, יכול למשל, לתרגם עבורו מילים מארמית אם החליט שרכיב זה נמצא כעת בתחום הירוק. לתחום הכתום יכניס מטרות שיוכל אם יזדמן להקנות גם אותן.
לסיכום, מתרגלים יכולת להביט בילד משתי נקודות המבט, להקשיב לו, לשאול אותו על דברים שעושה/ רוצה בצורה ישירה. מגבירים את המודעות לתפיסת התפקיד ההורי, להבחנה באיזה כובע פועלים ולשם מה. מכינים "בנק מטרות" - רשימת נושאים שהם רוצים לקדם ולשפר בהם את הילד, ומחלקים אותם לתחומים: אדום - מעט נושאים, חמורים או כאלה שכעת מתמקדים בהם; כתום- נושאים/התנהגויות/זמנים הפתוחים למשא ומתן, הסברים ופשרות, וירוק - נושאים שמראש מחליטים להקל בהם, להתיר אותם או להעלים עין כלפיהם.
חיים דיין, עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב, לתגובות: hakshev.adhd@gmail.co