אנחנו מתקרבים לאותו יום שאליו נשואות עינינו - יום החמישים, יום מתן תורה שאליו היו נשואות עיניהם של בני ישראל בזמן שהיו במדבר.
אנו אומרים בחג השבועות 'יום מתן תורתינו', ולא זכר לזמן מתן תורתנו, משום שהזמן של מתן תורה חוזר וניעור עלינו מידי שנה בשנה, וביום הזה הפכנו להיות לעם ה', כפי שכותב רבי סעדיה גאון 'אין ישראל אומה אלא בתורותיה'.
יש לזכור, שלמרות שתורה שבעל פה נוצרה לכאורה רק לאחר שבירת הלוחות, אין הכוונה לומר שהיינו מקבלים את תורה שבכתב בלבד, שהרי תורה בכתב ללא תורה שבע"פ אינה ברת ביצוע, והדוגמאות לכך הם רבות.
הרמב"ם כותב, כי בני ישראל האמינו במשה רבינו לא בשל האותות והמופתים שעשה, אלא בשל מעמד הר סיני, ומצד שני כותב ה'כוזרי' כי בני ישראל האמינו במשה רבינו בשל כל התהליך של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כולל כמובן ההליכה במדבר ומעמד הר סיני.
לכאורה אנו רואים סתירה בין הדברים, אלא שיש ליישב בכך שהרמב"ם כוונתו לכך שבני ישראל לא האמינו בשל האותות והמופתים שעשה משה רבינו עד מעמד הר סיני, אבל לאחר מכן, אחרי שכולם שמעו את אנכי ה' אלוקיך, האמינו כולם במשה ובכך שהאותות והמופתים שנעשו אינם יכולים להיעשות ע"י אדם.
יש לומר שבמעמד הר סיני היו עוד שני דברים חשובים מלבד אמירת עשרת הדברות. האחד הוא עצם המעמד שהתרחש לפני ההמונים, והדבר הנוסף הוא ההסמכה של משה רבינו, לומר את דבריו בשם הקב"ה, וממילא כל התורה כולה קיבלה את האישור שלה במעמד הר סיני.
הרמח"ל כותב, כי בני ישראל ראו במעמד הר סיני את כל עיקרי האמונה ואת כבוד הקב"ה, בצורה בהירה וברורה ובראיית נבואה שאין למעלה ממנה.
נדגיש ונאמר, כי הדתות האחרות אינם יכולים להגיע לרמה כזאת של ידיעה ובהירות, ולכן הם הקימו והטיפו לאנשיהם ללכת אחרי אמונה עיוורת של דת כלשהי, ולכן ראינו לאן האמונה שלהם הביאה אותם בסופו של דבר.
צפו בהרצאה המלאה: