שמי אפרת, אני בת 40, אם לשמונה ילדים מתוקים בלי עין הרע ובעלת קריירה מצליחה. יש לי בית מטופח ויפה. אומרים שאני ג'דה ומספיקה את כל העולם. אבל עם כל מה שציינתי עד עכשיו אני לא שמחה. יש לי תמיד לחץ פנימי שהכל ידפוק והכל יצליח.
לפני חודש חגגנו בר- מצווה לבן שלי. כמה חודשים קודם כבר התחלתי בהכנות. הסתובבתי בכל חנויות העיר ורק אז בחרתי את הבגדים לילדים, כדי לוודא שאכן בחרנו את הבגד הכי יפה שקיים. אבל גם אותו לא קניתי לפני שווידאתי שיש להשיג סרט מתאים ונעליים תואמות. אמנם, הזמנתי קייטרינג. אב לא הסתפקתי בזה והשקעתי בבר עוגות וקינוחים מהמפוארים בשוק. שכרתי כלים יפים והארוע היה מעבר לסטנדרט המקובל במשפחה. אבל אני לא הייתי שמחה בארוע. היה אכפת לי כל הארוע מעוגה אחת מסכנה שנשכחה בבית. וכאב לי שבתי בת השמונה שפכה על עצמה בתחילת הארוע רוטב אוכמניות. הפריע לי גם שחתן הבר מצווה אמר את הדרשה בשקט ובחוסר בהירות. בבית הוא אמר את זה הרבה יותר יפה.
הלידה האחרונה זכורה לי כסיוט. לא משנה שעבר מאז כבר שנתיים. בתי החמודה נולדה בערב סוכות. כל תקופת החגים הייתי לחוצה ומילאתי את המקפיא באוכל, עוגות ופשטידות. גם בעבודה מיהרתי לגמור את כל הפרויקטים בצורה הכי מושלמת. לא ישנתי כמעט בלילות. שלושה ימים לפני חג הסוכות ילדתי בשעה טובה. הילדים סיפרו לי בהתרגשות בטלפון שהם קישטו לבד את הסוכה. שמחתי שהם לקחו קצת עול, אם כי דאגתי במקצת כיצד הם קישטו את הסוכה. כשחזרתי הביתה הבנתי שדאגתי הייתה מוצדקת. הקישוטים נתלו בחוסר חן. הסדינים נתלו לפני שהם גוהצו. כשהילדים הלכו לישון מיהרתי לקשט את הסוכה מתחילה. תוך כדי שאני מטפלת בתינוקת הקטנה. בבוקר כשהילדים גילו ששיניתי את הקישוטים הם התאכזבו ונעלבו וגם אני בכיתי בלב פנימה. הרגשתי אימא רעה וקשה. הייתי גם עייפה ומותשת, אך הרגשתי שיצרי חזק ממני.
לאחרונה אני מרגישה רצון עז לשנות את עצמי. רוצה להרפות. רוצה להיות מרוצה גם אם לא הכל מושלם. גם אם לא הכל הולך לפי התכנית. אני לא יודעת איך להשתנות וממה להתחיל??
לפני שננסה להציע פתרונות. נקרא לבעיה בשמה- פרפקציוניזם- פרפקציוניזם הוא מאפיין באישיות הכולל חתירה בלתי פוסקת להיות הטוב ביותר או לעשות את הטוב ביותר בכל מקרה ובכל מצב, והשאיפה היא לא לעשות טעויות בכלל.
זו יכולה להיות שאיפה אישית של האדם לגבי עצמו, או שאיפה של אדם לרצות את הסביבה ולהראות טוב ומושלם. אמנם, פרפקציוניזם יכול להיות תכונה חיובית המגבירה מוטיבציה ומאמץ. אך לעיתים היא משפיע באופן חיובי וגורמת ללחץ ועצבנות. והזנחה עצמית.
כשההשפעות הן שליליות כמו במקרה של אפרת. יש צורך לשנות את ההתנהגות ולחשוב על פתרונות. הפתרון שאציע מושתת על שלושה שלבים:
שלב 1: שינוי חשיבתי
הכל מתחיל במחשבה. אנשים עם נטייה לפרפקציוניזם שופטים את עצמם בסובייקטיביות. הם מתקשים לבחון את המציאות בראייה רציונלית, הם סובלים מראייה דיכוטומית- ראייה של שחור לבן, או הכל או כלום. לכן הם צריכים לעבוד על שינוי בחשיבה: איך הם יעשו את זה?-
הדרך הראשונה היא להטיל ספק במחשבה הראשונית. באמצעות סימני שאלה. לדוגמא, אם אישה חושבת: "כל הארוע ייהרס בלי עוגת גבינה"! היא תאמר לעצמה בשאלה: "כל הארוע ייהרס בלי עוגת גבינה"? היא יכולה גם לשאול את עצמה שאלות שמערערות את האמונת יסוד, כמו: מי אמר שהארוע ייהרס? מהיכן אני מביאה את העובדה הזאת? אולי אחרים חושבים אחרת?, וכו'.
הדרך השנייה היא הכנסת הדברים בפרופורציה באמצעות שאלות מכוונות, כמו: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרוא אם לא יהיה עוגת גבינה? או "כמה זה חשוב ביחס לכל האירוע? או: "האם לא הלכתי רחוק מדי?"
הדרך השלישית היא חיפש נקודת האמצע בשאלה: האם יש נקודת אמצע שבה הדברים לא יהיו אמנם מושלמים, אך לא כל כך נוראיים?.
הדרך הרביעית היא גמישות. אישה פרפקציוניסטית תאמר באופן אוטומטי: "אני צריכה נעליים באותו צבע", "אני צריכה עשר עוגות בבר". היא צריכה ללמד את עצמה לומר: "הייתי רוצה בר עם עשר עוגות", אני חושבת שזה יהיה יפה נעליים באותו צבע. בשנייה שהיא תהיה גמישה בחשיבה ותפריד בין רצון לצורך. יהיה לה קל לוותר על כך גם במציאות.
שלב 2: מודעות רגשית
ההתנהגות הפרפקציוניסטית נגרמת גם מרגשות קשים. אנשים עם נטייה פרפקציוניסטית יתנהגו בצורה מסוימת על מנת לפצות על הרגש הקשה. לדוגמא, אם אישה תחוש לחץ וחרדה מהאירוע הקרב. היא תשקיע אנרגיות מרובות בהצלחת הארוע, על מנת לשנות את ההתנהגות המפריע. ראשית כל היא צריכה להיות מודעת לרגשות השליליות. באמצעות שאלות, כמו: מה אני מרגישה עכשיו? באיזה עוצמה אני מרגישה? למה אני מרגישה כך? לאחר שהיא מודעת לרגש, עליה למצוא התנהגות חילופית:
שלב 3: שינוי התנהגותי
לאחר שתיקנו את המחשבות המעוותות ואנו מודעים לרגשות השליליות עלינו לחשוב על התנהגות חילופית שתרגיע את הרגשות השליליים. נישאר בדוגמא הקודמת על האישה שחשה חרדה מהארוע, עליה למצוא פעילות מרגיעה כמו יציאה למקום נחמד עם בעל או חברה. לקיחת יום חופש, אמבטיה מרגיעה, וכו'. במקום לעסוק שוב ושוב בעשייה אינטנסיבית שרק תגביר את הלחץ.
שנזכה לשלווה פנימית אמתית!
