"הכתיבה משחררת, היא מתנה משמיים". היכולת הזאת לתת לאנשים להרגיש, וואו מישהו מבין אותי, מה היא הייתה בבית שלי היום?. הנה קחי לדוגמא את חג החנוכה, אם תדפדפי בפייסבוק תגלי עשרות תמונות של אושר, נרות חנוכה, סופגניות. ואם תקלפי כמה שכבות, תגלי אמהות שבקושי מצליחות להגיע להדלקת נרות, כי הן עובדות סביב השעון, והלב שלהן מייסר אותן, הן עוצרות בחצי נשימה לקנות כמה סופגניות במאפה נאמן.. ומגיעות לבית הפוך, וילדים צורחים וכל התמונה הפסטורלית של הדלקת נר חנוכה היא פנטזיה עבורן.
אבל כן, אם באותו הרגע הן תקבלנה טלפון, "נו, אז איך חנוכה?" מהמם, איך הילדים נהנים, חג האור ....". הסדרה שכבשה את לב ההורים, אמא זה לא משחק ילדים, אף אחד לא מבין אותי, הקרב על הבית, ומי אמר אמא ולא קיבל, גרם לשרה להתיישב במשך חודשים על מהדורה חדשה של אמא זה לא משחק ילדים.
"הספר שנמכר במספר מהדורות אזל מן השוק, וקיבלתי עוד ועוד טלפונים, בדיוק סיימתי כתיבתם של שישים פרקים חדשים, הבקשות החוזרות ונשנות גרמו לי לבחור את המיטב מהמהדורה שאזלה כולל הפרקים החדשים, וספר חדש על המדף".
כולנו מלהטטות בין הכביסות לילדים, למשימות, לטלפון, לבעל, לדד ליינים בעבודה, והקונפליקט הידוע, והסוגיות שמעסיקות אותנו את ההורים, ילדים לצד קריירה, זוגיות. ועוד.
"מצאתי את עצמי בוכה יום אחד כשהייתי בדרך חזור מהעבודה", היא משתפת אותי ברגע כאוב. "הבת שלי חגגה יום הולדת, הזמינה חברות, הייתי אמורה להגיע הביתה עד ארבע, האירוע התחיל בשש, והכל השתבש, חזרתי עם רכבת מהעבודה, האוטו חיכה לי בבית שמש, נרדמתי ובדיוק כמו בסרטים לא ירדתי בתחנה הנכונה, התעוררתי בתחנה האחרונה, בכיתי בדמעות שליש, כשגיליתי שעוד שעה עד הרכבת הבאה שתחזיר אותי לעוד רכבת, וככה רק בשש הגעתי לחניון בבית שמש, והבת שלי בוכה בטלפון, והשכנות שלי בטוחות שאין אמא מזעזעת יותר ממני... התחושה היתה קשה. אה וכמובן, פקק מזעזע מבית שמש, הקיצר הגעתי לקראת סוף האירוע כשהבת שלי מנסה להשתלט על המהומה".
החיים היום מאד תובעניים, יוקר המחיה עלה, הלחצים הסביבתיים, ואני רוצה לספר לכולן את הסיפור שלהן. וכמובן שתמיד תמצאי את הנשים, שיחזירו את הספר בנימוס למדף, כי אצלה האישה האלגנטית והמושלמת, לא יקרה כדבר הזה, כי אם היא מכינה טבלה ככה זה עובד, והן קיימות הנשים האלה, והן באמת לא מבינות איך אפשר לפספס יום הולדת של ילדה, ומה הבעיה להלביש שמונה ילדים בדקה כשכל הבגדים מסודרים בארון, שלהן כמובן. לפעמים אני תוהה אם התיקון שלהן בחיים הוא פשוט להיות התיקון שלנו?...
כך או כך, תפילה, הומור, ובעיקר אהבה. כי בסופו של יום ילד שאומר לך שאת הכי חמודה בעולם, שווה גם לפספס בשבילו את הרכבת.
]]>
