מפחדת להיות עצמאית?

נשמע סביר, לא? אז למה זה היה כה מפחיד?

מפחיד, כי להיות עצמאי זה לא דבר קל. ראשית, זה מנשל אותי מכל זכויותי כשכירה. איש לא משלם עלי הקצבה לפנסיה, קופת חולים וביטוח לאומי. אין תשלום ימי מחלה, חופשה, הבראה, וגם לא נסיעות. אין צבירת וותק, אין שום זכות ששכיר מקבל כמובן מאליו. עצמאי צריך להסתדר לבד. עליו לדאוג לעצמו לכל הדברים האלו, ובנוסף הוא מנהל את עצמו, עליו להעסיק רואה חשבון, להדפיס קבלות, לעקוב אחרי עצמו ולדאוג לכל הדברים האלו בכוחות עצמו. איש לא ישלם עליו ימי מחלה או יחליף אותו בזמן היעדרות, וגם לא בטוח שישלמו לו בזמן.

וגם, כי עצמאי צריך להירשם כעצמאי. למלא ניירת, להירשם בביטוח הלאומי ובמס הכנסה. ולדווח מדי שנה על היקף הכנסותיו ועל הוצאותיו. ואין אנשים רבים שנהנים מזה. יש משהו במראה של טפסים ממשלתיים שגורם לאנשים לתגובה אמוציונלית משל ראו כלב תוקפני ברחוב. גם אני מאלו.

שלישית, להיות עצמאי זעיר זה נורא. יש לשלם מקדמות לביטוח לאומי, והסכום הוא לא הגיוני בעליל. הוא נוגס נתח רציני מההכנסות שאולי מגיעות ואולי לא באמת מגיעות. ויש לשלם לרואה חשבון על פתיחת תיק ועל דוחות שנתיים, ולקופת חולים, כי אין עוד מי שמשלם עבורך, ולדאוג להקצבת פנסיה וביטוח משלך. ולרדוף אחרי אנשים שישלמו לך, כי אין עוד משכורת קבועה. וההכנסה אינה קבועה עוד, יש חודשים טובים ויש פחות. והכל בכוחות עצמך . אין מעסיק שידאג לך ואין פקידה שתברר לך. אפילו את הקפה אתה משלם לבד.

ולכן, רואה החשבון הנחמד באמת שהגעתי אליו הביט בי במבט חומל כשישבתי מולו כנועה ומקבלת את גזר דיני. הוא היה מקצועי ולא הכאיב לי מדי, ועשה את רוב הניירת בעצמו, כך שכדאי מאוד להיעזר ברואה חשבון טוב, בבואך להיות עצמאי. נכון שניתן לעשות הכל לבד, אבל לא בטוח שכדאי. הזמן והטרטרת שווים לא מעט כסף.

אז למה בכל זאת עשיתי את זה?

כי חשבתי לעצמי, שעצמאי זה דבר נהדר. אמנם במקרה שלי נדחקתי לפינה ואולצתי להפוך לעצמאית, אבל זה רק חלק מהסיפור. חשבתי לעצמי שאם אדם מגיע למצב כזה של הכרח, רק הוא יכול להחליט מה להפיק ממנו. לא חשבתי באמת להפוך לעצמאית, אבל רק אני יכולה להחליט לאן אדחק ומה יהיה האפקט של העצמאות עלי.
עצמאי, הוא ובכן, עצמאי. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אין לו מחוייבות לאיש ואין הגבלה על מה שהוא יכול לעשות. עצמאות פותחת אופקים ואפשר לעוף אליהם. השאלה היא מה אני רוצה לעשות...

ופתאום הבנתי שאני יכולה לעשות המון.