אהבת חינם: בלי קלישאות, מה זה בעצם אומר?

וזה לא מובן בעיניי. יותר נכון, אני לא תמיד מבינה את המשמעות בתכלס.

עד ששמעתי את הרב איינהורן, מנהל הסמינר הידוע, אדם משכמו ומעלה, שכל מילה שלו שווה אלף ואחת פנינים. והוא עשה לי סדר בעניין החינמי הזה.

הוא סיפר על קמצא ובר קמצא. מה היה לנו שם בסיפור?

ארוחה טובה, נכבדי עולם ורבנים שהגיעו לאירוע מושקע ומפונפן ואורח אחד לא קרוא שהגיע. כשהמארח מזהה שהוא לא מהקליקה הנכונה והגיע בר קמצא ולא קמצא והוא יושב אצלו בסעודה, אוכל ונהנה, הוא נמלא עצבים ומבקש ממנו תיכף ומיד לעזוב. התחנן בר קמצא על נפשו וביקש להשאר בכדי שלא יתבייש, אך בעל הבית התעקש וסירב. ביקש בר קמצא לשלם על ארוחתו ואז על הסעודה כולה, בכדי לא להתבזות ובעל הבית מתעקש ובהשפלה נוראית תופס את בר קמצא בעורפו ומראה לו את הדרך החוצה לעיני כולם.

בערת הבושה והנקם הביאו את בר קמצא לקיסר רומי. שם הוא הלשין על היהודים.

מהון להון, מעשה זה גרם בעקיפין או מישרין לחורבן הבית כשמיליונים על מיליונים של יהודים נהרגו, בחמם זעם ובגזרת עליון קשוחה.

ממשיך הרב: בורא עולם ראה את העלבון ואת הבושה ואמר, 'אם כך יהודי הרגיש והתבייש, אני מקריב ושורף את הבית שלי'. (לא שאנחנו יודעים חשבונות שמיים, אבל השריפה היא בעצם חלק משריפת הלב של בר קמצא, כהזדהות)

אלוקי עולם מזדהה בכאב ועלבון של יהודי, בסדר גודל לא נתפס ואנחנו לא יכולים להעניק קצת אהבה בעולם, קצת פחות עלבונות?

אוקיי. בסדר. חינם. אבל הרווח??? חשבו לבד.

אנחנו בעידן ווירטואלי. כמה קל לראות מה האחר עושה בכל רגע נתון, מה הוא חושב, מה הוא אוכל ולאן הוא טס.

עזבו רגע את עניין השיתוף הזה כשלעצמו. מה קורה כשאנחנו מזהים משהו שגורם לקנאה שלנו לבעבע? לא, לא מדברת על קנאה ממש. אנחנו לא כאלה, רק לא מבינים איך להיא יש כסף לעשות כזה אירוע ולהשקיע על טופ לייס. איך? מאיפה? למה?

עכשיו, בואו ננסה לפרגן, או איך אמרנו? "לאהוב חינם".

אבל, מה קשור לפרגן? אני גם רוצה כזה!!!! ובכן, כל 'אהבה' כזו לא מוסיפה אבן לבניין המקדש.

וכשהאהבה מגיעה מבפנים, הרווח הוא אמיתי. כי כשלבן אדם טוב, הוא מכניס שפע ורוחב לחיים שלו וזו המהות של התמוז הזה.

אז קדימה, בואו נתאמץ למען זה. אפילו רק פעם אחת זה המון. שווה לנסות.