יואל הקבצן הוותיק ביותר בעיר, שמקומו הקבוע היה לצדו של ספסל רעוע בקצה הרחוב, פתח ברגע זה בקושי את עינו הראשונה, בכדי להציץ מי מסתיר לו את קרן השמש, שהייתה עסוקה בללטף ולחמם את פניו באיטיות, ולומר לו בשפתה שלה - בוקר אור איש יקר!
לפתע השתנה הקצב, לטראנס רציני אפוף בהלה, צרור יריות מהקומה העליונה, צעקת השהיד מוסר הנפש בשל אמונתו, מוכן ומזומן לטבח. אנשי הרחוב שעד כה פסעו לאיטם, החליפו את פסיעותיהם בריצה הסטרית על מנת לחפש מחסה לנפשם.
"טוב לחסות בהשם מבטוח באדם, טוב לחסות בהשם מבטוח בנדיבים", אלה היו הפסוקים עליהם חזר שוב ושוב הקבצן ברגעי האימה, אותם בילה לצידו של יעקב, מאחורי עץ רענן בפינת הרחוב, יעקב לעומתו צעק עד כלות גרונו, לעזרה מתוך פחד, הצילו, חייל שוטר, תציל אותנו...
באותה שעה, נסע ברחוב גאולה רכב משוריין עם אחד מאישי הציבור החשובים במדינתנו, היושבים ברכב היו ערים לנעשה, אך לא חששו מפניו, כיון שהיו מספיק בטוחים שלא יצליחו כדורי ההרס משביתי האדם, לחדור לרכבם. כוחות המשטרה והביטחון השתלטו בין רגע על האירוע, נטרלו את המחבל, אט-אט חזר הרחוב המבועת לחיים.
ברגע ששמע יעקב את קצין המשטרה צועק, מנוטרל, התפרץ בשאלה לעברו של יואל הקבצן, מה נסגר איתך רק פסוק אחד אתה יודע, תגיד שיר למעלות אשא עיני .. מאיין יבוא עזרי... ומשם התפתחה שיחה ערה המעוררת השתהות ומלאה באמונה, מילים חדות כסכין שלא היה קל ליעקב לשמוע.
אני אסביר לך מדוע בחרתי דווקא בפסוק זה וחזרתי עליו שוב ושוב. הרי ברור שטוב לחסות בה' מבטוח באדם, איזו השוואה זו בכלל, הרי בורא עולם כל יכול, איך ניתן להשוות לבשר ודם? בחיים - לפעמים מאמינים ובוטחים בחבר שבמילותיו יורה הבטחות, סמוך עלי, אני מאחוריך, אל תפחד, מה שאתה צריך - ואני כאדם בהבנה חומרית מנסה להתלות בדבר, אך מה יהיה אם במקרה האדם, לא יוכל להועיל לי באותו רגע?
טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים. או הנה נדיב, הרי לנדיב יש כח גדול יותר מאדם פשוט, מפאת עושרו ויכולותיו הכלכליות להציליני. יש שאומרים ידע זה כח, ויש שאומרים כסף זה כח, אך ברגע האמת מי באמת יתן מחסה בפועל, מי באמת יצילינו? זה רק בורא עולם, זאת אומרת שאין מה לבטוח באדם - גם אם נראה לנו שניתן לסמוך, ולא בנדיב, כפי שראינו במאורע שהיה לפני מספר דקות בדיוק מתחת לאפינו.
מה שנשאר, להרים עיננו לבורא עולם ולחבר ליבנו באמונה ובאהבה, רק הוא יתן מחסה ויצלינו מכל צרה וצוקה, אני חווה את חווית החסות של בורא עולם והדאגה שלו למחייתי יום יום, אין יום שאני נשאר רעב, אין יום שאני לא מצליח להירדם ומרגיש את הדאגה והחיבוק של בורא עולם בכל רגע ורגע.
יעקב, האזין דקות ארוכות לדבריו של יואל הקבצן בקשב רב, הרכין את ראשו ואמר ליואל הקבצן "אני מקנא בך" תוך כדי שמעניק לו חיבוק מלא הערכה, ברגעי אימה אלו הבנתי, עד כמה הרמה הרוחנית שאתה חי בה - גבוהה משלי, אמנם יצאתי לבית הכנסת, ביום ראש חודש חשון להתפלל את ההלל ולומר את הפסוק: "טוב לחסות בה' מבטוח באדם"... אך אף פעם לא הבנתי, או נכון יותר לא הרגשתי את המילים בצורה ברורה כל כך.
ואתה זה שהצלחת ללמד אותי באמונתך התמימה - את המוסר הגדול הזה. תודה לך יואל, ויחד צעדו יואל הקבצן ויעקב להתפלל את תפילת השחר, שרו את ההלל מתוך הבנה עמוקה למילים היוצאות מפיהם.
הלוואי ונזכה לחסות בהשם מבטוח באדם, מבטוח בנדיבים ונגיע לדרגות האמונה הגבוהות, אשר מעניקות לנו ביטחון אמיתי, וחיים שלווים ושקטים ...
]]>
