נהנתי להקשיב לשיר של יום מעולם הבריאה, להתנתק מהמולת המרוץ היום יומי, להתרחק משאון קצב תקתוק השעון וחוסר אמפתיית מחוגיו ולהתחבר למתנות הטבע.
טיילתי בין שבילי שדות, נהנתי מהפסטורליות העוטפת, מחגיגת צבעי הפרחים, בעיקר אהבתי להתבונן בכח הנתינה שבפרחים. נותנים ריחם ללא תמורה, מעניקים ניחוח משכר ללא ששומרים לעצמם טובת הנאה.
"לעולם לא אבין, את האנשים שאוהבים פרחים מלאכותיים" הרהרתי לעצמי.
פרחים חיים תמיד אהובים עלי, בפרט כשתחום עיסוק נוסף שלי נוגע בשזירתם. חג השבועות הקרב מהווה עבורי חגיגה ולא כמליצה, מבחר פרחים, ססגוניות רבה ומלכותית כדוגמת מלאכיות הסחלב ולובן כתר שושן צחור, שלל ניחוחות כיסמין ורעיו, צבעוניות כטוליפים וכדומה להם.
הבריאה מהווה בית ספר ללימוד תובנות חיים ועולם הפרחים כחלק מכך, התכופפות כנרקיס, כח נתינה ללא תמורה, נבילה וצמיחה וכדומה. מאורעות השבועות האחרונים והשבוע שחלף בחרו עבורי להפנים את מסר פרח השושנה.
גבעול קוצני, דוקרני מהווה חלק ממראה השושנה, אך מעליו מזדקרים עלי כותרת קטיפתיים ככתר נסיכותי, ניגודיות מענינת. מאורעות העולם והתמודדות יום יומית הסובבים אותנו יכולים להוות משל לגבעול השושנה, קוץ פה וקוץ שם, השאלה במה אנו בוחרים להתמקד? בקוצים הדוקרנים או בעלי הכותרת שצומחים מגבעול קוצים?
הבחירה בידנו, לראות קוצים או יופי ועוצמה שמצמיח החישול. בשבוע שחלף העולם חטף טלטלה בהלקח בנם בן השנה של משפחת וינגוט מאשדוד. פרח קטנטן שנקטף בטרגדיה איומה, גזרה שדקרה את לב כלל הציבור ואת ליבם של הוריו בפרט.
כאב עצום ליווה את פטירתו של אליה בן השנה, שנפטר בציית רכב סגור, השכל מתקשה להכיל זאת והלב ממאן לעכל את הטרגדיה. אך בינות שבילי הכאב בלטה אצילותם של הוריו, קיבלו את גזר הדין ללא שאלות כלפי שמים.
הם בחרו להתמקד בהתחזקות באמונה ולהעביר מסר מחזק לעולם. התמקדו בשליחותם לתקופה קצרצרה לגדל נשמה טהורה זו, התמקדו בכך שאמונה זה לא שאלות אלא קבלת דין באהבה.
עלי כותרת של אצילות בגבעול כאב קוצני, רגע עצירה מעולם מלא מרוץ. מסר גדול מפרח קטן שהלך לעולמו.
עולם של פריחה וצמיחה, חג של התעלות!
]]>
