החינוך החרדי נרתע מיום העצמאות וממה שהוא מסמל, אולם הדור של ימינו מעולם לא קיבל הסבר ולא שאל שאלות, רק גדל בידיעה 'שעצמאות לא בבית ספרינו'.
החרדים השאירו לעצמם אחרי פסח 4 כובעים מן ההגדה וחובשים אותם ביום העצמאות. הרשע, החכם, התם ושאינו יודע לשאול: הרשע - המזלזל ודורס את האחר שלא חושב כמוהו, בין אם שורף דגלים או פחי אשפה או מנסה לעצבן לא משנה את מי ועל מה. התם - זה שנהנה מכל העולמות גם מנגל משובח וגם תפילה קצרה בלי הלל. שאינו יודע לשאול - לא בודק לא מחפש לדעת. עצמאות זה לא בבית ספרינו ולא דעת תורה. אנחנו נגד עצמאיים וזהו.
הנותרים שלבשו את כובע החכם רוצים לדעת מה הבעד ומה נגד, יודעים שלא לכל שאלה תשובה חד משמעית, תשובות לשאלות רבות ביהדות מסתיימות ב"צריך עיון", אולם מבינים שהדרך להיות טובים יותר, אמיתיים ופנימיים היא לשאול ולברר, להחכים ולהתנהג בצורה כזאת או אחרת מתוך עבודה ומחשבה.
החכמים בינינו רוצים להבין אם טוב לנו עכשיו או רע? האם היינו מעדיפים להשאר בגולה? להיות תחת שלטון עוין? ואם ברור שלא למה אנחנו לא חוגגים ומאושרים? הרי כל הניסים והנפלאות שהיו לנו שזכינו ליישוב ארץ ישראל, שאנו גרים בארץ האבות, בארץ המובטחת, הארץ שלנו. כמה תפילות ושירי געגועים נכתבו על הארץ שאנו גרים בה.
השפת אמת אומר ש"יום העצמאות" הראשון שלנו כעם שהיה ביציאת מצרים. השגנו חירות לנצח, חירות מחשבתית, חירות בחירתית. קיבלנו את התורה ומאז אנו עוברים שינויי מצב, שילטון עצמי וגלויות שונות אבל היכולת הפנימית של היהודי לשרוד את הכל תלויה רק ביציאת מצרים והיא הנותנת עצמאות ועמידה בכל מצב ברור לכולם שזכינו שיש לנו את ארץ ישראל.
העצמאות שלנו שמתבטאת בכך שאיננו תחת שלטון גוי. המילה עצמאות יכולה להיות חיובית או שלילית תלוי איך משתמשים בה. עצמאות פיזית להיות בארץ שלנו, היא מתנה נפלאה ומיוחדת, זכינו אנו להיות חלק ביישוב ארץ ישראל. ועל כך יש להודות ולברך ולהעריך.
אולם העצמאות לא מתבטאת בצד הפיזי בלבד העצמאות המחשבתית, התרבותית והרוחנית היא העצמאות אליה אנו שואפים. בדורות קודמים למרות העבודה והקושי, היתה להם עצמאות ברוח. לא כפייה דתית ולא כפייה חילונית. השתמשו ביכולת לחשוב ולשאול, להתנהג ולבחור בחירות הפנימית האמיתית. העצמאות הפנימית הרוחנית שלנו אינה במצב של חגיגה ושמחה, היא משועבדת היא נתונה לערכים שלא בהכרח אמיתיים או נכונים שלא נעשו מתוך עצמאות מחשבתית אלא חיקוי של האחרים ועדריות.
יש לנו עוד עבודה קשה להגיע לעצמאות מחשבתית של "ובחרת בחיים" והכי חשוב לצד ההודיה שזכינו לחיות בארץ ישראל, אנחנו מתפללים ומתחננים "ותחזינה עינינו בשובך לציון" כי בלי זה אנחנו חסרים את העיקר.
עד אז, שתהיה לנו 'עצמאות' חכמה..
]]>
