לכל אחת מאתנו הייתה הדמות שאחריה רצינו להתחקות, הדוגמא שרצינו להיות, ואין בכך פסול. תמיד טובה דוגמא, ותמיד טוב שישנו מורה דרך. אך האם בתוך כל הרצון להיות כמו, להצליח כמו, להראות כמו, האם לא פספסנו את כל הפואנטה?
הרעיון בדמות להתחקות ודמות ללכת בעקבותיה, מהווה כמעין קיצור דרך קטנטן, אינך נדרשת להגות את כל הדרך מהתחלה, אלא מישהי/ו כבר פסע בדרך שאנו שואפים אליה, ועכשיו כל מה שנשאר לנו זה ללכת בדרכו. כמובן שכפשוטו זה נכון וטוב.
אך תמיד עלינו לזכור כי לאותו המישהי/ו היו ועדין ישנן הנקודות המיוחדות שלו, שלא משנה כיצד ולמה, לא נוכל להתחקות אחריהן, תמיד יהיו כמה פרטים שלא משנה כיצד, הדרך לא תתאים לנו. כי הדרך, הדרך היא בלעדית לכל אחת. ומעבר לך, ועל זה יש לשים את הדגש, כי אין ספק שסימון לא התכוונה שהיא רוצה להיות סימון הראשונה כי לא היו לא בדיוק את אותן הכישרונות של האחרים.
אלא, מה שהפך את סיימון להצלחה והביא לה את המדליות ללא ספק לא היה רק שאיפה להיות כמו מישהו, אלא מציאת הנקודה המיוחדת שלה שבה היא מוכשרת שבה היא ממצא את יכולותיה. ולכן להיות כמו ולהראות כמו לא כל כך מעשי היות ולאף אחד באמת אין את נתונים דומים לשנים.
ולו נניח והיה מעשי, מדוע לנו להיות כעין דגם משני למוצר ראשוני ומצליח. ולא למצוא את היחודיות שלנו, ולהוות אנו בעצמנו הדמות הראשית, ולמצות את הכישרונות שלנו אנו עצמנו עד הסוף באופן בלעדי. עלינו למצוא את האיזון בין לקיחת דוגמא אישית מדמות כלשהי, אך אסור לנו לשכוח להוסיף את התוספת שלנו, שהופכות אותנו מיוסיין בלוט ומייקל פלפס הבאים - לסיימון הראשונה.
]]>
