'הייתה אצלכם תסיסה, כאשר שמעתם את זהות מנהל האגף?' שאלתי. 'תתפלא' היא אמרה. כעסתי. לא רציתי להיגרר 'להתפלא' בטח לא 'להתפעל'. מבחינתי, זהו פשע! פרצופי הקמוץ בעצבנות, לא גרם לה לשתוק. 'היא משוחדת' הרהרתי, 'רואים שהיא מתפרנסת מצ'ק כחול – לבן..' 'תשמע' היא המשיכה על אפי ולמרות חמתי: 'ואם הנבחר היה חסיד... ואם הוא היה ליטאי... ואם הוא היה ספרדי.
לקבל את האחר?
תבין, אנו זקוקים פה לעבודה חופשית ובלתי תלויה. יש פה עוד כמה מפקחות צדיקות ויראות שמיים (פרגנה לעצמה, האא..) הרוצות לעזור לכולם, לכולם! אנו מרכזות פה כח, לא בשביל זרם כזה או אחר, אלא בשביל לקבל את האחר!' עצבי נעמדו דום, מילותיי נאלמו ודממו, נשימתי השתנקה, וגרפס שניתקע לי פתאום באמצע הגרון ולא הצליח לצאת, בלבל אותי לגמרי. לא היה לי מה לענות.
אכן, על נושא זה אי אפשר להכביר במילים מעל כל בימה.. לכן, אמחק את המשפטים האחרונים שכתבתי ואשאיר זאת כשיעורי בית לכל אחד בנפרד. לאי מי מכם המסויט מהמושג 'שיעורי בית', אומר, שאשאיר זאת כ'נקודה למחשבה'. לקבל!
אנו נמצאים בימי ספירת העומר. אלו ימי אבלות בגלל חוסר כבוד הדדי. הגיע הזמן להתבגר. לא כדאי להמשיך לחשוב במושגים מגזריים, לא מספיק 2000 שנות אבלות חוזרים ונשנים בתקופה זו? ולגבי 'מנהיגינו..' הגיע הזמן לפוליטיקה חדשה שאיננה מתבססת על 'פצצות חילול השם בתקשורת הכללית'! הגיע הזמן לשפיות. הניחו לנו פוליטיקאים ופרוטקציונרים. אנא, נקעה נפשנו!
]]>
