כך סיפרה לי אישה מיוחדת במינה, שאצלה היה הכול תמיד מתוקתק, הכול דפק כמו שעון, הכול התנהל על פי הספר בלי שום סטיה או תקלה בשום נושא. לפסח היא הייתה מוכנה מיד לאחר הפורים, כשבמקום שאריות של אזני המן, שכנו כבר במקפיא פשטידות לפסח. לפני לידות היה הבית מוכן חודש מראש עם מערכות בגדים מגוהצות לכל ילד, וארוחות מלאות לחודש מוכנות במקפיא. הכול היה מוכן ומאורגן מראש והכול התנהל על פי התכנונים והשאיפות.
וסיפרה לי אותה אישה בגבורה עילאית ולאחר חשבון נפש שעשתה שלאחרונה עברה היא הפלה בחודש מאד מתקדם, ואז הבינה שכמה שחשוב בחיים לתכנן ולהתנהל בצורה מסודרת, ולהתכונן מראש לחגים וללידות ולא לעשות הכול בדקה התשעים, אך אל לנו לשכוח שבסופו של דבר ובתחילתו יש מישהו שמנהל את העולם, ואם היא חשבה שהכול מתנהל על פי תכנוניה והחלטותיה חודשים מראש - בשניה אחת ה' לימד אותה שהכול אשליה, ורק בורא העולם יושב על כס המלכות ואל לנו לנסות לשבת במקומו, שאז הוא ידאג להזכיר לנו את המקום הנכון של כל אחד – המקום המתאים לנו באמת.
וכך מלמדת אותנו פרשת השבוע, פרשת קדושים בציווי: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג) ומפרש רש"י "איזהו מורא? לא ישב במקומו" כלומר שבגלל מורא האב אסור לשבת במקום המיוחד לו. מפרש זאת השפת אמת שמדובר לגבי אבא שלנו- אבינו שבשמים, ואומר שאל לנו לנסות לשבת במקומו של ה' חלילה - אלא עלינו לזכור שהוא המנהיג ועושה הכול לטובה.
נדמה שאין כמו מילות השיר שלא לחינם הפך ללהיט ולחיזוק לכל יהודי באשר הוא: "רבון העולמים, ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר, ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו למיני להושיעני ולסמוך נפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה". (מתוך תפלתו של ר' מאיר מאפטא, בעמח"ס אור לשמים)
כי אכן הכול בידי ה' ומי שמנסה לשכנע את עצמו שהוא מנהל את העולם דומה הוא לילד שבסיפור המשעשע הבא: אחד מגדולי ישראל הלך פעם ברחוב, עצרה לידו מכונית ונהגה הציע לו להסיע את הרב, כשנכנס הרב לרכב הבחין לפתע שבמושב שליד הנהג ישנו הגה שני קטן יותר, שאל הרב את הנהג לפשר הדבר והנהג הסביר שבנו הצעיר התחנן אליו ללא הפסק שירשה לו לנהוג ברכב, לכן הוא התקין לו הגה – לא אמיתי כמובן – והבן מאושר מרגיש שהוא מוביל את ההגה. אמר לו אותו גדול מישראל: "כמה אנשים משכנעים את עצמם כאותו ילד שהם מנהיגים את העולם, ושוכחים שיש מישהו למעלה שמנהיג את הכול והכול רק אשליה".
על כך אמר הבעל שם טוב שצייר פשוט מצייר ציור שרואים עליו בבירור שהוא ציור, צייר ברמה גבוהה יותר - מצייר ציור שנראה אמיתי יותר, וצייר אומנותי ממש מצייר ציור שנראה כה אמיתי עד שמי שרואה את הציור מנסה לגעת בציור כדי להיות בטוח שהוא לא אמיתי. אך 'אין צייר כאלוקינו' – ה' יצר ציור כה אומנותי – את העולם שלנו, שלא רק שהוא לא נראה ציור, אלא שאנשים עוד חושבים שהם מנהלים אותו ושוכחים שהכול רק ציור ואשליה, והכול מה'.
כמה חבל שלפעמים אנו בוחרים להוציא אנרגיות מיותרות בנסיון לשלוט על מהלך חיינו, דבר שרק תוקע אותנו. על כך שמעתי משל נחמד שמספר על ילד שידו נתקעה באגרטל, ניסו כולם להוציא את היד הקמוצה בכוח ובמוח, לקרר את היד בקרח שאולי היא תתכווץ, לשפוך שמן וסבון על היד כדי שתתגלש' החוצה ועוד כל מיני סגולות ותרופות סבתא למיניהם, אך כולם עזרו רק ליד להתאדם והיא לא נחלצה. לפתע קלטו שידו של הילד קמוצה והסבירו לו שישחרר ויפתח מיד את ידו הקמוצה.
פתח הילד את ידו הקמוצה ונפלה ממנה גולה ואז מיד נחלצה היד בשלום מן האגרטל כי הוא שחרר את שתקע את היד מלצאת. כך גם אנו לפעמים מחזיקים בידינו גולה, מנסים לשלוט על המציאות, ולא משחררים ואז אנו תקועים יותר ויותר ולא מתקדמים.
מה שאין כן אם נזכור שיש מי שמנהל את העולם, נשחרר את השליטה המדומה שלנו כאילו ואנחנו יושבים על כסא המלכות נסמוך על ריבון כל העולמים שהוא עושה את שצריך עבורינו באופן הטוב והיעיל ביותר, ונחיה חיים רגועים ושלווים תוך התקדמות וללא תקיעות.
אשליה מציאות?
ההבדל טמון בידיעה באיזה כסא כל אחד יושב ומהו התפקיד של כל אחד.
]]>
