ללמדנו שיש לקרוא אח ד' - ד' אחים הם . וכדרכם של בנים הם שוחרי קרבות, נאבקים זה בזה ונלחמים ללא הרף בתוך כל אחד מאיתנו לעיתים גוברת יד החכם ולעיתים עולה כח הרשע, פעם שולט התם ופעמים מנצח שאינו יודע לשאול.
אז מה הרביעיה הזו עושה בנו ומה היא מחוללת לנו?
מהו כח "החכם" שבנו? כשאנחנו שואלות מה העדות החוקים והמשפטים אשר ציווה אלוקינו את כולנו ? אנחנו כוללות את עצמנו בענין ומראות שאנו מאמינות ויודעות שאלוקים הוא גם בשבילי. ערב נישואיה שאלה בת צעירה:" אמא , מה הסוד לנישואים מאושרים? ענתה לה האם " תמיד תדאגי לרוחניות של עצמך ולגשמיות של בעלך" אל תהיי השוטר הרוחני שלו, תדאגי שיהיה לו את צרכיו הפיזיים, אבל לעצמך עליך לדעת שאלוקות זה חלק ממך שעליך לגדל ולטפח, להיות חכם זה לזכור את העיקר, את השורה התחתונה.
לחכם מסבירים את הלכות הפסח, בזמן שבית המקדש היה קיים ההקרבה המחישה לנו שצריך לזבוח את הבהמה שבנו. את הדחף הבלתי פוסק "לזלול מכל הבא ליד", מכל מה שמזמן לנו העולם הגדול, ישנם שני פרמטרים שמנפחים את החלק הבהמי שלנו, האגו והצריכה, הנהנתנות. זהו החמץ שבנו שתופח לממדי על, הכח החכם שבנו הוא הישות המרסנת, הענווה, ההכנעה וההסתפקות בפחות. המצה אינה נפוחה ותפוחה, המצה לפי הזוהר היא היצר הטוב, דקה היא וענווה ולא מפוטמת ותפוחה.
רק אם נצמצם את האגו ואת הרדיפה אחרי העוד ועוד, אזי יתפנה מקום לחלק האלוקי שבנו. לא לחינם נאמר על בעל גאווה "אין אני והוא דרים בכפיפה אחת" אין פה בעיה של יחסי שכנות יש פה פשוט חוסר מקום. עודף שומנים שבועט החוצה את הגרעין הרוחני, האלוקי.
תקשיבי אישה תני לחכמה לשלוט, שידה תהיה על הגובה. כי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. בסיכומו של דבר, רק אחרי זביחת והקרבת האני, יש מן, מנה בארמית כלי. רק אם תצמצמי את החשיבות שאת מיחסת לעצמך, תפסיקי לעוף על עצמך ולהיות משועבדת כל כך לצרכי הגוף שלך, תוכלי להיות כלי להשראת האלוקות.
מילים קצת גבוהות, מה היא ההשראה האלוקית הזו? ומה אני צריכה אותה בכלל? זהירות! זוהי בדיוק השאלה של הרשע הקטן בתוכנו שקופץ מיד, הוא היצר הרע ושואל: "מה העבודה הזו לכם"? מה היא העבודה הזאת בכלל? מה הן המילים הללו על אלוקות? איך זה מרגיש בכלל? ומה זה יתן לכם. מה יצא לכם מכך? איזו תועלת תפיקו מהרוחניות הזו? ובכן בנות איזה טעם יש להתעלות רוחנית? איזה ריגוש יש בה? מה נעים בזה בכלל?
תקשיבי לי מתוקה, אני יכולה להסביר לך עד עולם כמה סוכריה טעימה, את לא תחווי את מתיקותה עד שתהיה בפיך. ואם הפה שלך מלא בגומי לעיסה לא יהיה מקום לסוכריה.
מה זה ריגוש רוחני? אין מילים לתאר את העונג. אבל כמו שאי אפשר לפתות את החרש עם מוזיקה, או את התתרן עם בושם, או את העוור עם צבעים, כך אי אפשר לפתות לב אטום עמוס וסתום בריגושים ארציים בטעם של ריגושים מסוג אחר, רוחני ואמיתי, פשוט אין מקום.
זה כמו להוציא אלף שקל על כרטיס לפילהרמונית ולשבת באולם עם אטמי אוזניים. כולם מוחאים כפיים ויוצאים ואתה עוד מתרעם, מה היה כאן מופע? חוץ מחושך והבזקי אורות לא חויתי כלום ,חור בכיס ושום כלום. אדוני תוציא ת'פקקים מהאוזניים שלך! "החדש הזה לכם ", החרש היה ליבם? מה זה שסותם לנו את הלב מלחוות את הריגושים האלה המדהימים והאמיתיים? הריגושים המזוייפים, הזבל המוצע והממוצע.
תפתחו את עיתוני סוף השבוע ותראו איפה שלושת רבעי עם ישראל עושים ת'פסח. לא עיתוני תועבה חלילה. אני מדברת על עיתונים חרדיים כשרים למהדרין וטרפים למחצה, לשליש ולרביע. לא על החילונים רחמנא ליצלן, על "החרדים" אני מבכה, גם עם יעה ונוצה לאור הנר או המדורה לא תמצאו אותם יותר בבית מסבים לשולחן הסדר. לא, זה אאוט. מה אין? הולידיי אין..
היום אנ"ש בטוחים שבשביל לחוות פסח כהילכתו צריכים לטוס לחפש ריגושים באקפולקו ובבהמאס. מה העבודה הזאת לכם? לנקות? לקרצף? לכסות שיישים במטבח? לאפות עוגות פסחיות שתמיד עולות גבוה וצונחות? כבר שכחנו מזה ועל מה זה. לשבת לסדר בלי להנות קודם מתצוגת אופנה מרהיבה, בדרך לחדר האוכל למהדרין? להעביר ת'חג בלי שהילדים ישתכשכו בבריכה? מה נעשה איתם בכלל? הרי הם יעלו לנו על העצבים, כל חול המועד .
אין כמו הריגושים לחושנו הויזואליים וכולי, כמו האלפים השויצריים, או הפירנאים הספרדים, הרוקים הקנדיים והפיורדים הנורבגים .סנוב, באלסקה כבר היית בפסח? כבר מיששת והשתטחת על מזרן שמונה כוכבים כשבידך הגירסה המתקדמת של האי פוד, אייפד, אייפון, בצפיה ובחיכיון להופעות כל ענקי הזמר המזרחי והמוזיקה החסידית וכשכל זה תוקף אותנו ואת חמשת חושנו על מצע של גושי בשר אסאדו בניחוח ארגנטינאי עם תרי"ג סוגי דזרט ושס"ה קינוחים. נו באמת יש גאולה יותר גאולתית מהגלות הזאת?
ובלשון התורה יש לזה רק שם אחד: מצרים! מיצרים - המצור צר עליך, צר לי עליך. אז כשהרשע בפעולת זלילה וסביאה איזה מקום בכלל יש לריגושים בתדר הרוחני? הכל סתום. אף אתה הקהה את שיניו את שינוניו, את החכמולוגיה שלו שיש לה מליון טעמים להסביר למה זה דווקא מה שנקרא פסח כהלכתו. תשמעו כבר מאוחר, אני לא בונה על זה שתקחו ת'מטוס הראשון הביתה אז לפחות תנו לחכם שבכם לשלוט על הרשע לרסן ולתת גם תוכן אמיתי לכל החד גדיא. מה יצא לכם מזה? בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים. צאו לפחות לקצת מן הזמן מן המצרים הזה, מן המיצרים לקצת גאולה וגילוי שכינה.
כתוב במסכת סוכה: "לעתיד לבוא הקב"ה עושה מחול לצדיקים וכל אחד מורה באצבע ואומר הנה אלוקינו זה, קיוינו לו ויושיענו". כל העבודה הזאת של פסח היא הכנה לזה, לגילוי וגידול הריגוש הרוחני, זה הדבר האמיתי. אז גם אם פספסתם את ההכנות נצלו לכל הפחות את הפסח את יכולת הפסיחה, את הזכות המיוחדת של הדילוג שה' טבע במהות הימים האלה יש עדיין אפשרות גם מתוך המצרים הזה לדלג, להתחבר לתדר הרוחני הזה. ולזכות לחויה אמיתית ושורשית ולחג פסח כשר ושמייח.
]]>
