כשמישהי רוצה מאוד לקיים את מצוות הוכח תוכיח, עליה לבדוק היטב עד כמה מדובר ברצון לקיים מצווה ומה תהיה השלכת התוכחה. אם ברור שהתוצאה תהיה פגיעה במישהי אחרת, סביר להניח שהיצר הוא זה שמדרבן אותה ומצית בה אש זרה.
---
פרשת אחרי מות מתחילה אמנם בפטירתם הטראגית של שני בניו של אהרון ביום חנוכת המשכן, אך חלקה הגדול עוסק בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. נדב ואביהו, שני בניו הקדושים של אהרן הכהן, הסתלקו מהעולם "בהקריבם אש זרה". הבעיה אינה בעצם ההקרבה, גם לא באש, אלא בעובדה שהיא אש "זרה" שאינה אמורה לעלות על המזבח.
האש מהווה חלק מרכזי בעבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. הוא נושא את המחתה ובה הגחלים אל בית קודש הקודשים. הוא גם מקריב באמצעותה על גבי המזבח החיצון את השעיר שמכפר על עוונות בני ישראל. עבודתו ביום הקדוש מביאה לידי ביטוי את שלמות שלושת המרכיבים של היקום: עולם, שנה נפש (מרחב, זמן ותוכן). הכהן הגדול - הנפש הנעלית ביותר - נכנס לבית קודש הקודשים – המרחב המקודש ביותר - ביום הכיפורים – הזמן המקודש ביותר.
עבודתו כה נעלית עד כי לאיש אסור להיות בהיכל באותו זמן. בעבודתו, כל עוד הוא פועל לפי ההוראות, הוא מעלה את עם ישראל לדרגה גבוהה, דרגה של כפרה, דהיינו, דרגה יותר נעלית מהמקום בו היו לפני החטא. מה שבא לידי ביטוי בפועל בשינוי צבעה של פיסת הזהורית מאדום ללבן.
אך כל זה רק כאשר הכהן הגדול פועל לפי סדר העבודה שמופיע בפרשתנו. הוא מבדיל בין השעיר לעזאזל והשעיר לה'. הוא עושה הפרדה מלאה בין הרע לטוב והוא נלחם את מלחמתם של בני ישראל ברע עד לניצחון בהישלח השעיר לעזאזל.
***
יש זמן לכל דבר ודבר. הכניסה לבית קודש הקודשים נעשית אך ורק ביום הכיפורים כחלק מעבודת היום, כחלק מהמלחמה שמנהל הכהן הגדול לטובת בני ישראל. כך כתוב בפרשתנו. "ואל יבוא בכל עת אל הקודש". בני אהרון היו צדיקים גמורים ואף נעלים יותר ממשה ואהרון כפי שהקב"ה בעצמו מעיד עליהם "בקרוביי אקדש". אך הם פעלו בניגוד להוראות. ואצלם, פעולה כזו היא בגדר אש זרה למרות שמטרתה הייתה טהורה ונעלית.
שאלות למחשבה:
מאיזה מניעים אני פועלת?
האם אני ׳עושה׳ דברים נעלים למרות שהם בניגוד להוראות?
איך אני יודעת אם האש מתוכי היא מלחמת קודש או חלילה אש זרה?
מירי שניאורסון מרצה ואשת תקשורת מחברת הספר הבחירה שלי.
]]>
