המן, היה אחד מעשירי עולם. היה לו הכול: כסף, קריירה, כבוד, כולם היו משתחווים לו. נקודה אחת ביקום הגדול הפריע לו: מרדכי היהודי. המן שמח ומבסוט מהעולם סביבו שמחייך אליו בהערצה גלויה ורווית קינאה, אמנם, מרדכי, הצליח לשבור הכול, את כול הכלים. המן, לא ויתר, את עם ישראל כולו הוא ימחק, כדי שלא יישאר זכר לדבר שהעז להפריע לשלוותו הגמורה. "הפתרון הסופי" של סב סבו של היטלר, יוצא לדרך.
המן מייעץ לאחשוורוש ברגע הנכון: הרוג את "ושתי" המלכה שמרדה בציווי המלך. המן, רוצה לראות את ביתו, נשואה לאחשוורוש, ועל ידי כך תקודם התוכנית להבראת היקום העצוב מהאיום הקונקרטי עם הכיפה בראש. צעד אחר צעד עושה המן את ההכנות המחושבות: אין יהיה דבר שיעיב על האושר שלי, חשב המן ועשה.
גם אנחנו, המן יקירנו (כן, יקירנו, אז נתת לנו קורס בתולדות 'מחיקת הצרות': חוזרים בתשובה ומתפטרים מהצרות. מעבר לזה, עד היום אנו מבסוטים כל שנה בהגיע חודש הפור שלך – הוא חודש אדר שלנו) סובלים קצת מהתסביכים שלך. אנו מתרעמים על בעיות כאלו ואחרות בחיים שלנו. הבעיות הללו קופצות ומהבהבות לנו באמצע הראש ומפרות את שלוותנו ואת הנחת מהטוב הכולל האופף את חיינו.
רקע פרה – היסטורי
זה התחיל עם האבא של כולנו, עת היה הוא הבוס היחיד עלי דורות ותקופות. כול העולם היה לפניו ולרשותו, לרשות אדם הראשון. הוא חוטא ועובר על הציווי היחיד שקיבל מבורא עולם. "המן" - העץ אשר ציויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת? שואל אותו הבורא, מיד לאחר שחטא. דווקא את הדבר היחיד שאותו מנעתי ממך, רצית? לא מספיק לך שהמלאכים צולים עבורך בשר וסוחטים ענבים, מלאכים מתבלבלים בינך לבין אלוקים בעצמו.
זהו מעשה האבא, ומה עם הבנים... עם ישראל צועד לו גאה, עת יצא הוא ממצרים ברצף ניסים כבירים. בדרכם לארץ המובטחת, הם הולכים במדבר. מהיכן משיגים אוכל במדבר? אלוקים עשה להם נס יומי, אוכל מיוחד משמים "המן" שמו היה יורד באופן יומיומי. באוכל הזה הם יכלו לטעום בו כול טעם שרק רצו.
בשלב מסוים, העם מחליט שהאוכל הזה היננו לא טוב ביחס לאוכל שהם קיבלו בתור עבדים במצרים: "ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל "המן" עינינו..." כשלא מעריכים את מה שיש, אפשר להגיע לעיוורון כול כך מזעזע, להיגעל מהדבר הכי הכי טעים בעולם ולהתגעגע לקישואים לבצלים ואפילו לחציר, כדבריהם המובאים בחומש. "העם בכה למשפחותיו". מסביר רש"י: "משפחות משפחות נאספים ובוכים, לפרסם תרעומתן בגלוי" אין "כסאו" של אלוקים שלם, עד שימחה שמו של עמלק. למה?
נותנים ציונים לאלוקים
הגישה ה'המנית' - עמלקית אומרת: תסתכל על מה שעדיין אין. נכון שיש הרבה, חוץ מהדבר הזה, אבל, למה יש לי בחיים משהו שאיננו כול כך לרצוני? אני נזכר בזה מידי פעם ונוחל אכזבה. "כול זה איננו שווה לי.." בעצם, למה? הרי כול כך טוב לי! בורא עולם נתן לי אוויר לנשימה (אתמול ראיתי משהו שמוציא "משאף" ותוחב אותו בקנה הנשימה, כנראה שבאמת, הנשימה זה לא דבר שמובן מאליו) בורא עולם נתן לי משפחה תומכת (יש לי חבר בכיתה שהוא גלמוד אמיתי, עד שהכרתי אותו לא ידעתי שיש דבר 'גלמוד' בכלל. בלי שום קשר, הכרתי מישהו אחר, שמשפחתו גורמת לו רק קשיים בחיים).
אויב עולם הבא – יצר הרע העמלקי מבקש, דורש, גם מתחנן: תסתכל על מה שעדיין אין לך, כמה זה כל כך חשוב להתקדמות האישית שלך, כמה זה תוקע אותך עכשיו שאתה. אומרים חז"ל, אין כיסאו של מלכנו שלם, כשאנו לא מרוצים מהנהגתו איתנו. כביכול, אנו אומרים: הנהגתך לוקה בחסר. ח"ו.
בכיינות על החיים – הרסנית!
צורת מנהיגותו של אלוקים, עימנו, הינה: "מכלכל חיים בחסד" כנאמר ב"תפילת שמונה עשרה" מסביר את המילים הללו הסידור עם הפירוש לתפילה בהוצאת "כוונת הלב": "בחינם, גם אם אין להם זכות". אומרים חז"ל, אדם המתלונן על הנהגת הקב"ה איתו, אזי מעיינים היטב במעשיו ומנסים לבדוק, האם 'יש צדק' לטרוניות שלו על החיים - לעומת המעשים שלו... ואז, ממעיטים לו מהשפע שקיבל עד היום – נותנים לו לפי מה שמגיע לו בדיוק... לעומתו, אדם המקפיד להודות לבורא, על כול דבר שיגרתי, בזאת הוא מצהיר כלפי הבורא, שהוא יודע להעריך את הטובות והמתנות. לאדם כזה נותנים עוד ועוד...
מעבר לכך. אדם, המודה לאלוקים, אפילו על צרותיו שלו (אין קשר בין זה לבין מה שהאדם מחויב, בד בבד, להתפלל, שהצרה תסתיים) הרי שהוא מקרב את סיום ה"צרה" מהר מכול דבר אחר. "כמובא ב'תורת אבות' שאם יהודי שמח ומרוצה מהנהגת הבורא עמו וגם כשכואב לו מאוד, יודע, שאם הקב"ה מתנהג עימו כך, הרי זה טוב, והוא שמח בהנהגתו יתברך, אזי, מידה כנגד מידה, גם הקב"ה מקבל אותו איך שהוא מתנהג, ומוחל לו". (נתיבות ש' פורים יא) כן, הוא מסביר שם דבר מדהים, שלהיות "מרוצה" מהנהגתו של אלוקינו עימנו, זהו התיקון הגדול ביותר לחטאים הכי הגדולים שזה פועל יותר חזק מלעשות תשובה.. (כמובן, שאין בכוונתו שלא צריך לעשות תשובה).
אלוקים, מתכנן לנו את החיים, הכי טוב שאפשר וגם צרות כאלו ואחרות, שייכות בלעדית לתכנון עם החישוב האלוקי האבסולוטי האופטימאלי, המושלם ביותר. גם כשאנו "צוברים חובות" (קצת עברות, וכאלו) אלוקים מתנהל בינות לחובותינו בצורה הכי עדינה איתנו. באמת, באמת, אין שום צרות בעולם. אם "יש צרות" זה בגלל שאנו מאזינים מידי פעם לתחנת עמלק המגולמת ביצר הרע, המשדרת עשרים וארבע שעות: אם רק היה לי... כמה חבל שאין לי... אסור להפקיר את הזירה! גם אנו צריכים לשדר: תתפלא: טוב לי... כול המושג "רע" זה בגלל שאני "מאוכזב" מאלוקים, שהוא לא ממלא את רצוני כרצוני.
איכות חיים, זהו עניין של משקפיים. אסור להסתובב עם משקפיים שבורות.
]]>
