'נקמה מתוקה'

אבל בכל זאת כאשר אנחנו עוברים סיטואציה של פחד אמיתי מפני ברוטאליות מכל סוג שהוא, זה לא אנושי לדרוש מאיתנו לא לנקום. הרי שגורה על פינו האימרה לסלוח זה אלוקי, זה לא בשבילי. ובכן לשכוח זה אנושי. אני לא מתכוונת למחוק את הפגיעה מהזכרון כי אם שיכחת הלב, כלומר הכאב ידהה ועצמתו תיטשטש. ממש כמו בפצע פיזי שהזמן הוא לו הרופא הטוב ביותר, גם את התאוה לנקום ישכיח מליבנו הזמן שחולף. תן לזמן לעשות את שלו ולפעמים שבי ואל תעשי היא הבחירה הנכונה.

ואם בכל זאת אנחנו מרגישים שחובה עלינו לעשות מעשה? איך ניתן ביטוי ושחרור ליצר הנקמה?

באופן אישי ניצבתי בפני הסוגיה הזאת לא אחת בחיי הפרטיים כמו העסקיים. למזלי הרב הכרתי בכך שמהנקמה לא תצמח לי הישועה ותמיד בחרתי במה שמכנים באנגלית: 'CUT YOUR LOSSES and OPEN A NEW PAGE', תעשי קאט על ההפסד שלך והתחילי מחדש. בהתאם למה שאמר לי פעם אדם חכם מאד 'לעולם אל תבקשי נקמה רק תתפללי לאריכות ימים'.

במקום להשקיע אנרגיות בשנאה, בטינה ובמלחמה תפנימו שמי שהציק או הזיק לכם הוא בסך הכל מקל חובלים. הוא שליח רע אבל הוא רק שליח. את הכאב והצער הגיע לכם. למה? תעשו חשבון נפש לעצמכם. מטרת היסורים שאנחנו חווים היא ללמד אותנו, לשפר אותנו ולכפר על טעויות שעשינו. אבל זה לא אומר שבסוף לא ייכרה לרשע שחת.

את האנרגיות התוססות תשקיעו בבניית במה לעצמכם זה הרבה יותר יעיל מכריית בור לרשע. העונש והנקמה כבר יגיעו מאת השם כמו שכתוב בתהילים צ"א: "רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה " המילה רק באה למעט ,אין צורך במעשי נקמה ,יש מי שידאג למצות את הדין עם הרעים בעיניך תביט ותראה זאת . אם תזכה ! ואיך תזכה??
שימו לב מה מדריך אותנו ספר ההוראות הבסיסי ביותר שלנו כיהודים .

הנה מה שמייעץ לנו רבי שלמה גנצפריד בספר קיצור שולחן ערוך: " אם תרצה להנקם מאויבך, תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים ובזה תנקם משונאך כי הוא יתאבל בשמעו על שמעך הטוב".

לפעמים הרשת החברתית רותחת בסיפורים על סופם של אנשים רעים שהתעללו בשיטתיות באחרים לאורך שנים. אנשים סבלו מהם בישירות או בעקיפין סבל בל יתואר. לפעמים את חושבת לעצמך מה הסיפור שלהם? האם הם באמת טפשים לחשוב שאפשר כך להרע ולדרוך על גויות כל הזמן? מה אתם חושבים לעצמכם? שלעולם חוסן? אומרים לא יראה קה ולא יבין אלוקי יעקב? מי שנטע לנו אוזן לא ישמע? מי שיצר לנו עין לא יביט? (פרק צ"ד בתהילים)

ואז אחרי שנים את שומעת שמתנהל בינם לבין עצמם קרב עכור מדם. ולומדת את המשמעות של "זכה - מלאכתו נעשית על ידי אחרים". כי קל נקמות השם וכשהוא מופיע הוא משיב גמול ישיר ומדוד למתאמרים ולמתעמרים למדכאים ולמענים. בשלב הזה כולנו עומדים בנסיון קשה מאד של לא לשמוח בנפול אויבנו ולא יגל לבנו בכשלונם ולא נשמח לאידם ככתוב במשלי כי זה רע בעיני אלוקים ולא ננקה חלילה.

אז מה כן מותר? לאן לנתב את נחת הרוח?

זה מה שאנו לומדים מחג הפורים לא שמחה לאיד אלא שמחה על נס ההצלה, תודי להשם שניצלת מידי הרשע. כשאנחנו מרעישים ברעשן זהו אקט סמלי למחית זכר עמלק. המובן הוא שהרשעות תימחה ותעלם מן העולם. יתמו החטאים ולא החוטאים. במקום לשמוח במפלתם ולחגוג לאידם בואו נבקש עליהם שיסיקו מסקנות נכונות, נתפלל עליהם שישובו בתשובה שלמה.

מותר לשמח על כך שהעולם מעתה יהיה מקום טוב יותר כי כולנו רואים שיש צדק ואין הפקר. יש דין ויש דיין הקב"ה מתגלה בעולם עכשיו כמו שמש שיצאה מנרתיקה. המטרה שהשם מראה לנו בצורה כה מוחשית שהרשעים באים על עונשם היא רק כדי לחזק את אמונתנו בו. ועכשיו עלינו להסיק מסקנות מתבקשות. פשוט לא משתלם להיות רע וכתוב שמידה טובה כפולה ממדת פורענות, תארו לכם איזה שכר ואושר יקבל עושה טוב, רק מצוות ומעשים טובים אנשים.

ואם זה העונש שהוא מביא על הרעים אני באמת רוצה להיות בצד של הטובים...