כיצד ייתכן שהכהנים ילבשו בבית המקדש בגד שעטנז? והרי לבישת בגד שעטנז – אסורה מדאורייתא? אלא שאותו אלוקים שכתב את התורה ואסר את השעטנז לכלל האנשים, הוא זה שהתיר את השעטנז בבגדי הכהנים. ושם לא רק שזה מותר אלא אף מצוה לעבוד את ה' עם אותו בגד שעטנז, כי יש דברים שבמקום אחד הם אסורים ובמקום אחר הם מותרים, הכול מנותב לפי ציווי ה'.
זוהי תורתנו הקדושה, תורת אלוקים, תורת חיים, המנווטת אותנו להתנהג הכי טוב ונכון, היא מותאמת לכל מצב ומציאות, ובנויה להדריך אותנו בצורה מושלמת כיצד להגיב בכל מצב, זוהי גמישות ואומנות החיים ע"פ התורה שכולה איזון וחיים!
ניקח לדוגמא את מצות הצום בכיפור, מצוה זו היא מהחמורות ביותר, והאוכל בכיפור חייב כרת, כה מרגש לראות שאף הרחוקים ביותר – על הצום בכיפור הם מקפידים.
מאידך, במקרים של חולה, יולדת, וכו', שהצום מסוכן להם, הרי שלא רק שמותר לאכול אלא מצוה עליהם לאכול.
יש נשים החשות שלא בנוח כשעליהן לאכול בכיפור, אך אין זו הרגשה נכונה, כי אותה תורה שאסרה לאכול בכיפור, במצב זה חייבה לאכול.
וזה מה שמלמדת אותנו הפרשה, לא להיות 'מרובעות', אלא בכל תחום מחיינו לפקוח עיניים, ולשקול מה ה' רוצה ממני עתה, האם המעשה שאני עומדת לעשות הוא אכן חיובי ומועיל, או שעקב העיתוי והנסיבות הוא שלילי. כך סיפרה לי אישה שחונכה מילדותה לנתינה לזולת, אך לצערה ניצלו זאת אנשים בסביבתה שהרגישו את טוב ליבה, ודרשו ממנה נתינה מעבר לכוחות, וכשהתייעצה עם רבנים הורו לה שכשם שמצוה לתת, לפעמים מצוה לסרב כשזה על חשבון הכוחות והבית בצורה חריגה.
כך גם סיפרה לי אישה שהייתה ותרנית מטבעה, כמתאים לבת ישראל, אך החיים והדמויות שהיא זכתה להיות מסובבת בהם במקום עבודתה, לימדוה שכפי שחובה לוותר, חובה לפעמים לעמוד על שלך. והדבר בולט גם בחינוך הילדים, אמא שתוותר לילדיה ותתן להם לעשות ככל העולה על רוחם, לא מיטיבה איתם אלא הורסת את נפשם. לעומת זאת אמא תקיפה מדי שאינה עירנית לנפש ילדיה, גם היא תהרוס את נפשם.
כאמהות, עלינו לבחון מתי להציב יותר גבולות לילדים, ומתי להיות רכה יותר, מתי לוותר ומתי לעמוד על שלך, מהו המקום הנכון להגיב, ומתי דוקא השתיקה וההתעלמות יפעלו, וכן הלאה. נתפלל לה' שיתן בלבנו בינה להבין ולהשכיל, לעשות את המעשה הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון, ונזכה אך ורק לבנות ולהועיל במעשינו. זוהי אומנות החיים דרכה נזכה לשמחה, איזון וסיפוק אמיתי.
שבת שלום
]]>
