השרף הזה, שעולה בעורקים, הוא הדבר שאותו אנו בני האדם חוגגים. רעיון חדש, כוח חדש שעולה בנו, אמונה, תקווה. זה מה שנותן לנו כוח לצמוח. אנחנו טועים לחשוב שצריך לחכות לשינוי חיצוני. שיהיה כסף, שיהיה קידום. שיבוא כבר השיפוצניק או שישתנה העולם, ואז יבוא השינוי. אבל לא היא. כל שאנו זקוקים לו הוא השרף הזה שיעלה בנו.
אנחנו טועים לחשוב שאם התנאים קשים אין אפשרות לשנות. החורף מכה בנו. הגשם והרוח מקפיאים אותנו, השלג שובר ענפים. ואנחנו, איך נצמח? המשכנתא חונקת והילדים מתישים והבוס מקשה והחיים עושים כמיטב יכולתם לשחוק אותנו. וקשה ככה ואיך נצמח?
בא טו' בשבט ומלמד אותנו שלא ככה. מספיק השרף שיחמם את העורקים ומשם תתחיל ההתחדשות. הכל יכול להיות קשה ומעיק, אבל מכל מקום אפשר לצמוח. השרף עולה באילנות בשיא החורף. האביב רחוק ונראה שאין תקווה. אבל אנחנו כבר חוגגים ראש השנה לפירות שיבואו. כדי ללמד אותנו, שלצמוח חייבים להתחיל דווקא כשקשה. עם השרף יבוא גם האביב. גם אנחנו, חייבים להתחדש עם הכוח הזה שיש בנו, והכוח ישנו, תמיד.
כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור. כשהצמיחה מתחילה, האביב חייב לבוא והפירות יבואו. זוהי דרכו של העולם. ולכן אנחנו חוגגים את ראש השנה לאילנות.
]]>
