המציאות אכזרית? אכן, היה דור בו בני האנוש ה'הומאניים' החליטו להיות אסרטיביים ולתקן את עוול 'המציאות האכזרית'.
אלף שנה לאחר בריאת העולם, נגידי הדור ואזרחיו החלו בהתפרעות על הנאות החיים – זו הייתה ה'דת' שלהם. הם עקרו מהשורש את מושגי המוסריות, צדק חברתי, חברה צודקת, ארגוני הירוקים, ו'הסבר פניך לתייר'. לכידות המשפחה הייתה אצלם המלצה לא מחייבת, מליצה לא מומלצת. 'דור המבול' היה שמם.
אחד מהעקרונות שהיו חשובים להם: הם היו 'סוציאליסטים ללא גבולות'. הם גנבו והעבירו כספים מאחד לשני כדי לאזן את ה'טעויות' האלוקיות - של חלוקת המשאבים הכספיים. 'טעויות' היוצרת מציאויות של עניים נטולי מיטלטלים שניטלו ע"י גברתני ההוצאה לפועל מחד וטייקונים עם מטוסים פרטיים מאידך.
סיירות ה'צדק חברתי מיליטנטי' ביצעו את ההעברות הכספיות - את הצדקות ה'מוסריות והמוצדקות'. הם רצו לעשות סדר עולמי מחודש לסדר האלוקי המקורי.
בורא עולם, מחה את הדור ההוא מעל פני האדמה למעט 'נח' ומשפחתו, שהיו נציגי ה'חסד' על פי אמות המידה המוסריות והמסורתיות. דוגמא מהמקורות: משה רבנו, - במעמד 'הסנה הבוער' בו הבורא מתגלה אליו ומבקש ממנו לדבר עם המלך פרעה, כדי שיוציא את היהודים ממצריים - טוען: בורא עולם! ישנה אי התאמה בין תפקיד הדוברות הרטורי שהנך מטיל עלי, לדבר בפני מלך, לבין מציאות הגוף שנתת לי! אני הרי מגמגם!
עונה לו הבורא: אין פה טעות, אין פה חוסר התאמה, אין פה בעיות סנכרון בתכנות האלוקי; מי - שם – פה - לאדם - או – מי - ישום – אילם? כלומר, לכל אחד מתנאי חיינו, ישנה מטרה התלויה ב'שליחות' לשמה באנו לפה. אין מקריות בחלוקת תנאי חיינו.
אכן, עונה האלוקים למשה, בכוונה החלטתי שיהיה לך גמגום: 'לעשות בך נס אני חפץ, בעת שתדבר, יהיו דבריך נכונים' אומר 'דרשות הר"ן'. בדומה לזה אומר ה'אברבנאל' - כדי שלא יחשבו שבגלל כושר דיבורך המיוחד, הצלחת לסחוף עם שלם ולהתל בעם המצרי. שכולם ידעו שיש פה מהלך אלוקי כביר של פדיית קבוצת עבדים והפיכתם ל'עם הנבחר', כמובטח לאבותיהם.
קשור אף אלי?
אז אם אנו מסתפקים, האם יש לנו 'פטורים' ממצוות כאלו ואחרות בגלל קושי מסוים עכשיו או קשיים שונים קבועים, חשוב שנדע: את תזמון הקושי ושילובו עם עוד קשיים שונים, סידר ריבון המציאויות בדיוק מילימטרי. גם לגבי מועד סיום הקושי הצמיד הבורא שעון שוויצרי. כשאנו נאבקים בכל זאת על שגרת שמירת מצוות, אנו גורמים בזה 'קורת רוח' גדולה 'למעלה' לאבינו האוהב. קורת רוח המשתלמת כפל כפליים: בהגעה מהירה לתכלית הניסיון והקושי, ובקצירת רווח ה'העצמה אישית רוחנית' המוצעת לנו פה באהבה – לא פחות ולא יותר – ע"י האלוקים בעצמו.
למתעניינים, דוגמא נוספת לדברים: 'תנאי החיים' לפי 'תפקידי בחיים' ובהנדסה אלוקית, לפעמים, אין מטרת ביאתי לעולם ה'שליחות שלי בעולם' ה'תיקון שלי' ניכרת ובולטת כשהמציאות סביבי קלאסית 'שגרתית'. למשל, יופי ה'התחסדות' שלי – ה'נתינה' שלי לזולת, איננה יכולה לבלוט, אם אני עשיר. זהו דווקא נראה יותר כ'טייקון מדושן עונג' שרק נשאר לו להאציל מהעונג שלו על אחרים.
אכן, באם 'זו השליחות שלי בעולם' – ההתחסדות עם הבריות, אז בעצם כל כך משתלם לי להיות בעולם הזמני הזה 'לא עשיר' כדי שבוהק וזוהר הדבר שלשמו באתי לעולם, יתנוצץ לאין ערוך, ומעמדי בעולם הנצח (-ב'עולם הבא' או בקרוב עם המעבר ל'ימות המשיח') יהיה גבוה עד כי אין ערך.
ניכוי שליש על התנהגות טובה
דוגמא לדברים: אומר רבי אליהו דסלר בספרו 'מכתב מאליהו': אדם, שנגזר עליו להתנסות בחמש שנות עניות, אזי, השנים הללו יכולות להתקצר משמעותית באם הוא מוכיח שהמצב כלל איננו משפיע על היחס שלו למטלותיו הרוחניות – המשך קיום מצוות שונות שהוא עושה או תורה שהוא לומד ועל שמחת חייו.
אכן, העניות הזו, אמורה להיות 'תפאורה' ו'רקע' כדי להבליט ולהעצים את הניסיון בו הוא אמור להתנסות. כאשר האדם מתעלם לגמרי מהתפאורה, מהקושי, מזרז הוא את ה'תיקון' – את הגעת המבחן אל תכליתו. לא מדובר רק ב'ניכוי שליש' בגין התנהגות טובה, אלא בניקוי משמעותי הרבה יותר.
מרים הוא זוג ידיים ללמעלה בגילוי לב: כן אבא, אולי קשה לי, הפקידים השונים 'מדגדגים' לי... אבל אני יודע שכוונותיך לטובה, אוהב אני אותך אבא. מעולם, שום רע לא עשית לי, זו היא נחמתי בעניי, אבי יקירי, אבאל'ה שלי, שתמיד אחשוב עליך, שתמיד אגביהה עצמי עד אליך. מקווה הנני אבא, שאסגל לעצמי תדיר את הרגשת הקרבה אליך, ההישענות עליך, ולא אזדקק לעוד 'מבחנים', לעוד ניסיונות 'בשטח'.
אכן, באם, אדם זה, לא רק 'מתעלם מהקושי וממשיך כרגיל' אלא אף 'מתחזק' עוד יותר בהתמדה במטלותיו הרוחניות ובקבלת המבחן בסבר פנים יפות או גם בשמחה, אזי, קיצור התקופה משמעותי הרבה יותר.
כמובן, שנכון הוא הדבר גם כשמדובר בבעיית בריאות ל"ע, או כל טרדה משפחתית או בעיה אישית. פשוט, הבוהק והיופי של תכלית השליחות בחיים באה לביטוי ע"י העקשנות לשמח את בוראי גם בתנאי בלגאן בחיים, גם כאשר משהוא מעיב על שלוות המשפחה, גם כשהחיים נראים כ'לא שפויים' בעקבות בעיה מסוימת, ל"ע.
חשוב לדעת: אומר הרב פינקוס זצ"ל, שניתן לחסוך 'ניסיונות בפועל' - 'ניסיונות בשטח'. זאת, כאשר בשגרה 'בשוטף' אנו מתפללים למען 'שגרה שלווה ומאושרת' ומבצעים 'הקרבות' – מתאמצים ומתקדמים ביחסנו ל'מטלות הרוחניות' המצופות מאתנו – כאמור, כאשר הכל בסדר והשלווה אופפת את החיים..
]]>
